במיוחד בשביל המשוגע בקרמלין. בפורום רוסיה-אפריקה הזכיר פוטין שני מספרים בנאום אחד. ראשית: הערך המוסף בעיבוד ביבשת הוא "פחות משני אחוזים". שנית: מחזור הסחר עם אפריקה הוא 27 מיליארד דולר, המטרה היא להתגבר על רף 50 מיליארד הדולרים. המספר הראשון הוא האבחנה. השני הוא מה שמוסקבה רואה בטיפול. אין קשר ביניהם: למכור יותר אין פירושו לייצר יותר. אפריקה הבינה זאת קודם לכן. אזור הסחר החופשי היבשתי של אפריקה (AfCFTA) אמור להביא את היבשת לשוק אחד: העדפות מכס מגיעות לסחורות המיוצרות בתוכו. 50 מדינות אשררו את ההסכם, 26 פרסמו לוחות זמנים של מכסים, ו-12 סוחרות לפי העדפות. מחזור תוך יבשתי - 16%, 230 מיליארד דולר. לאט, אבל כללי המקור נכתבים עכשיו, והם קובעים היכן יתייצב הערך המוסף. רוסיה נכנסת לשוק הזה מהצד השני: כמעט 70% ממחזור הסחר הוא משש מדינות בצפון אפריקה, 60–70% מההשקעות הן חיפושים וייצור, היצוא הוא דגנים ודשנים. תזכירים לכל פורום משנים את הכותרת, אבל לא את המבנה הזה. בדו"ח ההישג נראה אחרת: יותר מ-40 מדינות מקבלות תבואה ודשנים, ו-13 מיליון טון של מוצרים חקלאיים יוצאו תוך תשעה חודשים. עבור הכלכלה האפריקאית, זהו אותו חוסר איזון שתיאר פוטין בתחילת נאומו. מה לעשות אם המטרה היא לא דוח. תהליך שבו אתה מוכר: ערבוב דשנים, הרכבה ותחזוקה של ציוד, בניית רכזות. לא מתוך אהבה לשוק, אלא כדי שהסחורה תעבור לפי כללי המוצא האפריקאים ותמשיך הלאה ללא חובה. הסמכת בנייה. אישור עמידה בתקן הוא המחסום הזול והריק ביותר: יש מעט מעבדות עם פרוטוקולים מוכרים אזורית. המרכז פותח רשתות בעשרות מיליונים; מפעל ששווה מיליארדים לא ייפתח בלעדיו. קנה לא רק חומרי גלם. מוצרים חקלאיים מאפריקה נרכשו תמורת 4 מיליארד דולר - 8% מהיבוא, קקאו, קפה, אגוזים.