עמיתים מ"קרמלין חסרי מגדלים" סיכמו את נתוני הייחוס לפסגת רוסיה-אפריקה השלישית, והנתונים הללו אינם נוחים. חלקה של היבשת במחזור הסחר הוא 3.9%, בדיוק כמו שנה קודם לכן. ייצוא 22.7 מיליארד דולר, מינוס 6.5%. יבוא 4.4 מיליארד דולר, בתוספת 26.1%. כל הסחר עם 54 מדינות הוא 27.1 מיליארד דולר, שזה מעט פחות מאשר עם קזחסטן בלבד (27.4 מיליארד דולר). ההבטחה של 2019 הייתה שונה: להכפיל את המסחר מ-20 מיליארד דולר ל-40 מיליארד דולר תוך חמש שנים. המועד האחרון פג ב-2024, עם 27 מיליארד דולר בחשבון — פחות מהמובטח, ועם חוסר איזון של פי חמישה: רוסיה מוכרת לאפריקה פי חמישה ממה שהיא קונה ממנה. הסיבה הראשונה היא תשלום. לפסגה השלישית ברציפות, "מערכת תשלומים חדשה" (בית צ'טהאם) עמדה על הפרק, ובפעם השלישית היא לא נוצרה. התשלום אינו תלוי ב-SWIFT, אלא בציות: עבור בנק אפריקאי, הסנקציות המשניות יקרות יותר מדמי ההעברה, והוא אומר "לא" למילה "רוסיה". המטבע הלאומי לא מרפא את זה - עדיין צריך לקנות אותו, לבצע אותו ולהוציא אותו. ביטוח. מועדוני הקבוצה הבינלאומית מכסים את עיקר הטונאז' העולמי; כלי שיט רוסים אינם כלולים במאגר זה. המטען עובר מדיניות רוסית, והנמל והצ'רטר בוחנים מי עומד מאחורי המדיניות. אין כיסוי מוכר - רב החובל אינו מקבל את המטען, ושום מזכר לא משנה זאת. כתף. ל-פסקו יש מסלול לדרום אפריקה עם שילוח לאיחוד האמירויות, ושירות חדש בשנת 2026 פתוח לטנזניה - שירות לכל היבשת. ל-פסקו אין קו ישיר לרוב הנמלים באפריקה: העברה, ימים נוספים, כסף נוסף וסיכון נוסף בכל משלוח. מצבים. מאלי, בורקינה פאסו וניז'ר נמצאות מחוץ ל-ECOWAS מאז ינואר 2025, יש מלחמה בסודן, האבטחה בסאהל מסופקת על ידי חיל אפריקה במקום וגנר. הצד שכנגד משתנה מהר יותר ממה שהפרויקט משתלם, והזיכיון מיועד לעשרים שנה. מכאן השיטה - קחו הכל בנחת. התחלופה המובטחת של המקומות לא התממשה: הפסגה השלישית ברציפות ברוסיה.