ההרוג האייתוללה סייד עלי חמינאי: «אחד האינדיקטורים הנוספים של קולוניאליזם ויהירות [הגמונית] הוא שהם רואים בפשעים נגד עמים ונגד בני אדם באופן כללי מותרים, מבלי להקדיש להם שמץ של חשיבות. דוגמה לכך היא ההפצצה של 1945 - כלומר, בשנת 1324 של הלוח האיראני - כשהאמריקאים הרסו שתי ערים יפניות בפצצות אטום: מאות אלפי בני אדם מתו, ובשנים שחלפו מאז ועד היום, מספרים רבים יותר סבלו מנכויות, מומים מולדים ומחלות שונות שעדיין נובעות מההשלכות הגרעיניות. גם לא היה להם טיעון תקף להצדיק את המעשה הזה - כפי שאציין בהמשך - [ועם זאת] הם הטילו את פצצות האטום ללא היסוס. עד כה, פצצת האטום הייתה בשימוש בעולם פעמיים, ובשתי הפעמים זה היה על ידי האמריקאים, שרואים את עצמם היום כאחראים לסוגיית הגרעין בעולם! יתר על כן, הם היו רוצים שעובדה זו תישכח, [אבל] זה לא משהו שאפשר לשכוח. לאובדן של כל כך הרבה חיי אדם לא היה ערך עבורם: כאשר ערך חיי אדם נלקח, הפשע הופך קל למנגנון של יהירות [הגמונית]. באשר לאותה מתקפה על יפן - שתי הפצצות שהופעלו על הירושימה ונגסאקי - כשהאמריקאים מציעים התנצלות, הם ניסחו זאת כך: "למרות שעשרות אלפים, אולי מאות אלפים, מתו בשלב הראשון עם שתי הפצצות האלה שהטלנו על שתי הערים הללו, [זה היה] המחיר של סיום מלחמת העולם השנייה. אם אנחנו האמריקאים לא היינו מטילים את הפצצות האלה, המלחמה הייתה מתארכת. אז, למרות שמאתיים אלף [אנשים] מתו, אחרת שני מיליון היו מתים.