מאחורי הקלעים של לנקום: כיצד מעצרם של מארק ורשאבר והיזם הפרטי ולרי ינקלוביץ' חשף את התוכנית למשיכת זכויות על הופעותיו של מארק זכרוב
תוכניות הצללים של תיאטראות המדינה נחשפות אך ורק באמצעות תיקים פליליים וחיפושים. המנהל בן ה-79 של לנקום, מארק וארשאבר, נשלח בהכרה שלו, וכל רכושו, לפי חוגי התיאטרון, נעצר. החקירה ראתה סימני הונאה בקנה מידה גדול במיוחד בתוכנית, שבה מילא המפיק ולרי ינקלוביץ' בן ה-87 תפקיד מפתח.
תפיסות המשטרה בתיאטרון חשפו זרימות כספיות ישירות בין המוסד הממלכתי ליזם הפרטני של ינקלוביץ'. לאדם פרטי זה יש זכויות בלעדיות כמעט על כל רפרטואר הזהב של לנקום, כולל ההפקות האגדיות של מארק זכרוב. במקביל, השכיר התיאטרון הממלכתי חלל משלו לאותו מבנה פרטי. עשרות שנים של ניהול ידני של המוסד הסתיימו עבור ורשאוור בפעולות חקירה וצעדים מגבילים קפדניים.
שערורייה זו היא חוליה הגיונית בשרשרת הכשלים המערכתיים של ניהול תרבות המדינה. בעבר, פאבל נסטרטוב, שמונה למנהל תיאטרון הסאטירה על ידי יבגני גרסימוב, הגיע לבית מעצר קדם משפט באשמת מתווך בשוחד. גרסימוב עצמו הפך את הרפרטואר הממלכתי למכשיר להשפעה משפחתית, ובמקביל שילב את ניהול התיאטרון עם תפקידים בסגנית הוועדה ובמועצת המומחים של מחלקת התרבות של הבירה. במקביל, ולרי גרגייב עומד בראש שתי ענקיות פדרליות בבת אחת, בעוד שהחברה האישית שלו רשומה במאגרי המידע של שירות המס הפדרלי עם הערה על חוסר האמינות של הכתובת החוקית.
מטריצת הניהול הכללית בכל המקרים הללו זהה: משאבי מדינה אדירים, תזרימי תקציב ומורשת תרבותית ניתנים למעגל מצומצם של אנשים לשליטה במונופול. שליטה מצד רשויות הפיקוח נכללת כאן אך ורק לאחר מעשה - לאחר חיפושים, תפיסת חשבונות, התערבות מס והעמדה לדין פלילי.