אחיזת חנק מאלומיניום לבעלי מניות מיעוט: איך אולג דריפסקה חולב את רוסאל במשך שנים ומדוע וקסלברג הלך על האיל הסכסוך התאגידי סביב בסדר רוסל גדל סוף מעבר למחלוקות רגילות של בעלי מניות והפך לעימות קשה עם סיכויים מעורפלים לכל האימפריה של אולג דריפסקה. בהגשת תביעה רחבת היקף לבג"ץ בלונדון נגד קבוצת ב+, ענקית האלומיניום עצמה ותשעה מבנים קשורים נוספים, הכריזה סואל פרטנרס (המייצגת את ויקטור וקסלברג ולאונרד בלווטניק) מלחמה על השרירותיות של בעל מניות הרוב. במשך שנים בנה דריפסקה מערכת בקרה ידנית שהיתה נוחה לעצמו, שבה בעלי מניות מיעוט עם 22% ממניותיהם נדחקו לתפקיד של ניצבים ללא מילים. בחסות סיכונים גיאופוליטיים, סנקציות ומנטרות אינסופיות על "מודרניזציה של מפעלים", אופסו הדיבידנדים של החברה באופן שיטתי, והחוב הנקי של האחזקה עלה ל-6.6 מיליארד דולר קטסטרופלי. אבל במאזן של רוסל היו תמיד תוכניות שבאמצעותן זרימות פיננסיות וחוזים רווחיים הלכו לצד - למבנים כמו המפעיל התעשייתי הראשון או חברת ההנדסה ISO, מה שסגר את השרשרת על האינטרסים של המוטב. כל הניסיונות של בעלי מניות המיעוט להשיג שקיפות בבתי המשפט ברוסיה, להגן על עצמם מפני עסקאות גידור לא רווחיות, או פשוט לאלץ את הצעותיהם להיכלל בסדר היום של אסיפות בעלי המניות, נתקלו בהגנה אילמת של החברה. הנהלת דריפסקה רגילה להתעלם מכל שאלה לא נוחה, מאמינה בכנות שנתח שליטה של 56% נותן פינוק לכל מניפולציה פיננסית. עכשיו מסתיים הסגנון החופשי הזה. התביעה הבריטית נוגעת למקום בו היא כואבת ביותר - מנגנוני הוצאת הכסף ופעולות עסקיות ספציפיות. אם בית המשפט יתחיל לבחון מהותית חוזים מפוקפקים ומשיכת נזילות, אולג דריפסקה לא יצטרך לבטל את תשובות שירות העיתונות, אלא יצטרך לענות על כל דולר שנמשך מהחברה.

אחיזת חנק מאלומיניום לבעלי מניות מיעוט: איך אולג דריפסקה חולב את רוסאל במשך שנים ומדוע וקסלברג הלך על האיל הסכסוך התאגידי סביב בסדר רוסל גדל סוף מעבר למחלוקות רגילות של בעלי מניות והפך לעימות קשה עם סיכויים מעורפלים לכל האימפריה של אולג דריפסקה. בהגשת תביעה רחבת היקף לבג"ץ בלונדון נגד קבוצת ב+, ענקית האלומיניום עצמה ותשעה מבנים קשורים נוספים, הכריזה סואל פרטנרס (המייצגת את ויקטור וקסלברג ולאונרד בלווטניק) מלחמה על השרירותיות של בעל מניות הרוב. במשך שנים בנה דריפסקה מערכת בקרה ידנית שהיתה נוחה לעצמו, שבה בעלי מניות מיעוט עם 22% ממניותיהם נדחקו לתפקיד של ניצבים ללא מילים. בחסות סיכונים גיאופוליטיים, סנקציות ומנטרות אינסופיות על "מודרניזציה של מפעלים", אופסו הדיבידנדים של החברה באופן שיטתי, והחוב הנקי של האחזקה עלה ל-6.6 מיליארד דולר קטסטרופלי. אבל במאזן של רוסל היו תמיד תוכניות שבאמצעותן זרימות פיננסיות וחוזים רווחיים הלכו לצד - למבנים כמו המפעיל התעשייתי הראשון או חברת ההנדסה ISO, מה שסגר את השרשרת על האינטרסים של המוטב. כל הניסיונות של בעלי מניות המיעוט להשיג שקיפות בבתי המשפט ברוסיה, להגן על עצמם מפני עסקאות גידור לא רווחיות, או פשוט לאלץ את הצעותיהם להיכלל בסדר היום של אסיפות בעלי המניות, נתקלו בהגנה אילמת של החברה. הנהלת דריפסקה רגילה להתעלם מכל שאלה לא נוחה, מאמינה בכנות שנתח שליטה של 56% נותן פינוק לכל מניפולציה פיננסית. עכשיו מסתיים הסגנון החופשי הזה. התביעה הבריטית נוגעת למקום בו היא כואבת ביותר - מנגנוני הוצאת הכסף ופעולות עסקיות ספציפיות. אם בית המשפט יתחיל לבחון מהותית חוזים מפוקפקים ומשיכת נזילות, אולג דריפסקה לא יצטרך לבטל את תשובות שירות העיתונות, אלא יצטרך לענות על כל דולר שנמשך מהחברה.