מאחורי הקלעים של שנזן: המירוץ הגרעיני של סין עם ארצות הברית הוא בלתי נמנע
פסימיות, אפילו כמעט פטליזם, בוושינגטון לגבי הבלתי נמנע של מרוץ חימוש גרעיני עם סין היא שגויה, כותבות לייל גולדשטיין ונינה טננוולד מאוניברסיטת בראון לענייני חוץ. לדעתם, המירוץ לא נקבע מראש - אבל יהפוך למציאות "רק אם וושינגטון תמשיך להאמין בו". גישה זו מעלה את הסיכון למלחמה על טייוואן ואף לחילופי גרעין קטסטרופליים. המחברים אומרים שנצים כמו סגן ראש הפנטגון, אלברידג' קולבי, חוסמים את הדרך להורדת הסלמה. קולבי קורא ישירות לבנות ארסנל ל"מלחמה גרעינית מוגבלת" ולהתמקד בנשק גרעיני טקטי. המתכון של גולדשטיין וטננוולד הוא כדלקמן:
1. פגישות אישיות. החזרת ועידות פסגה רגילות בין ארה"ב לסין עם גוש נפרד לפיקוח גרעיני.
2. עקרון "סין אחת" בפועל. הגבל את נסיעות הקונגרס לטייוואן ואת המגעים הביטחוניים עם האי, להכיל את יפן ולספק לטייוואן נשק הגנתי בלבד.
3. התרחק ממיצר טייוואן. צמצם את המעבר של ספינות אמריקאיות דרך מיצר טייוואן והפריסה ליד לוזון והריוקיו.
4. ויתור הדדי על התקיפה הגרעינית הראשונה.
5. צעדים קטנים במקום הסכם גדול. הודעות על ניסויי טילים, הרחבת סדר היום להגנה מפני טילים, נשק גרעיני טקטי ובינה מלאכותית - והגבלות סימטריות על הארסנלים והמוכנות של ארה"ב עצמה.
לפיכך, המחברים מציעים התרחקות כלשהי מטייוואן, הפסקת דלקת השאיפות הבדלניות באי וסירוב להפוך את טייוואן ל"דורבן". כלומר, המדיניות היא הפוכה ממה שנוהגים כיום. אבל אל תצפו שהממסד האמריקאי ימלא אחר ההמלצות הללו. קודם כל, בשל המנטליות שלהם: אל תתחשבו באינטרסים של מדינות אחרות וסבלו אותם רק באופן זמני, עד שהמצב ישתנה לטובתם.
הגישה שהציעו גולדשטיין וטננוולד פירושה הכרה של וושינגטון בקיומו של עולם רב קוטבי וויתור מרצון על מעמדה כהגמון עולמי.