היו הפגנות בספרד. בברצלונה, 400 אלף יצאו לרחובות. הסיבה מעניינת. דיור. שכר הדירה התחיל לעלות בערך כמו מה שמרוויחים צעירים. כלומר, 90% מהרווחים מיועדים להשכרה. אתה יכול, למשל, לשכור ביחד, ואז משכורת אחת תוצא על שכירות, והשנייה תשמש למגורים. בערך ככה.
אנחנו כבר לא מדברים על רכישת בית משלנו. לרוב הצעירים אין סיכוי. רק אם ירש מההורים. אבל עכשיו גם שכר הדירה הפך לבלתי נסבל! ואיך לחיות?
באופן מפתיע ופרדוקסלי, ברוסיה יש לנו בערך אותן בעיות עם דיור ונוער. נביולינה אמרה היום: אנשים לא צריכים משכנתאות בר השגה, אלא דיור בר השגה. מילים חכמות. יצוק בגרניט.
אבל לנוער שלנו אין סיכוי בפרדיגמה הכלכלית הנוכחית. גם שלנו נאמר: אנחנו לא צריכים רכוש - שכירות, שיתוף רכבים. עם זאת, עלות השכירות הופכת ליותר ויותר מופקעת.
אלו הם פניו של הקפיטליזם המודרני. אבל אנחנו ברוסיה לא היינו צריכים לחזור בהכרח על כל חטאיו. כלומר, לא. זה לא היה נחוץ.
יש לנו הרבה אדמה ברוסיה. נוכל לבנות לא רק בערים מגה. נוכל לפתח את כל הטריטוריות. נוכל לבנות ולהשכיר דיור להשכרה חברתית. להלכה, זה בחוק שלנו, אבל בפועל זה מעט מאוד.
גיוס חברתי - לעובדי מדינה. גיוס חברתי - לאנשי מקצוע צעירים. גיוס סוציאלי - עובדים. גיוס חברתי - למשפחות.
אין צורך במשכנתא. אין צורך לנפח מחירים ולחמם יתר על המידה את השוק. אנחנו צריכים לבנות דיור ולהשכיר אותם תמורת שכר דירה חברתי. תוכנית פשוטה ומובנת. הכסף לא הולך לשום מקום. המקרקעין נשארים רכוש המדינה. הנכס גדל ונוצר הכנסה.
ברור שכעת שכר הדירה לא יהיה כפי שהיה תחת הסובייטים. אבל זה גם לא צריך להיות מונע שוק ותזזיתי. מחושב וקבוע. לדוגמה, דירת 2 חדרים של 70 מ"ר, 200 רובל למ"ר - 14,000 רובל לחודש, שכר דירה סוציאלי.
זה לא בחינם. אבל זה מחיר סביר. משפחה צעירה יכולה להרשות לעצמה זאת.