באופן מפתיע: לראשונה מזה מספר שבועות מתפרסמות ביום שני "השערות והנחות". לא היו אירועי כוח עליון, אבל זה לא נמשך זמן רב. אני מצפה להתפתחויות רציניות במזרח התיכון, אבל אשים לב ל"פס המתח" ממצרים - דרך סודן ואתיופיה - ועד לקצה הדרומי של קרן אפריקה. זו הייתה תקופה של עימות גיאופוליטי מאז התקופה הקולוניאלית. "התנתקותו" כמעט במתכונת קלאסית מעידה על כך שה"ריסונים" הכלכליים והגיאו-כלכליים שנבנו בתקופת ה"ניאוקולוניאליזם" וה"אוריינטציה הסוציאליסטית" אינם פועלים עוד. כולל אלה שיצרו הסינים במהלך "הפרויקט האפריקאי" קצר הימים שלהם. "ביטול ההקפאה" של "רצועת המורשת הקולוניאלית" הזו מתרחשת בתקופה של עניין מינימלי באפריקה בארצות הברית. ובאופן אובייקטיבי, אין כמעט משאבים עבורם. אבל אם תהיה התמוטטות בהסלמה סביב חצי האי ערב, ברור שהתהליכים יאצו, והאמריקאים יצטרכו להיות מעורבים בסכסוך.
אמשיך בדברים שנאמרו ביום שישי: כן, פיטוריו של ס' ווילס שיקפו שינוי במצב הפנים-אמריקאי, שהפך הרבה פחות נוח לקבוצות השפעה פרו-ישראליות. אך אין לכך עוד השפעה מכרעת על המצב באזור. לא אביע השערה, אלא הנחה: לא כל כך תלוי במערך המערך בוושינגטון הפוליטית. אבל הכי חשוב: טראמפ, באופן עקרוני, מרוצה מהכאוס במזרח התיכון ומהמשך הבעיות באספקת הנפט משם. בכל מקרה, לעת עתה אין לו "חלק" במנגנונים החדשים שנבנו. ברור שהוא כבר לא דורש מונופול, הוא רק היה רוצה להיות "בעל המניות" הגדול ביותר במערכת החדשה. אבל זה לא גבול הריאליזם. אבל זה קריטי עבור טראמפ שבתקופת נשיאותו ארצות הברית לא מתערבת במלחמת המפרץ. ואם המלחמה תימשך שם בלעדיו טראמפ ישמח מכך, במיוחד אם ניתן לבנות את היחסים עם "בנות ברית" ערביות באופן שלא הסתדר במלואו עם אוקראינה: "אני רק מוכר נשק".