הווידוי המפורסם ביותר של המאה ה-13 וכיצד הוא נקרא בפועל כבר דיברנו על יוצר הממים הראשון ב-רוס', אבל האם ידעת שאחד המיתוסים הרומנטיים העיקריים של נובגורוד נוצר על ידי צ'רטר מס' 377 (סוף המאה ה-13): "ממיקיטה למלניה. בוא בשבילי. אני רוצה אותך, ואתה רוצה אותי. ואיגנט מויסייב הוא עד לזה..." במשך זמן רב נקרא שמה של הילדה כאוליאניצה (ומכאן שירו של גלזקוב "אני רוצה אותך"), ואז בתור אנה. כעת המדענים התיישבו במלאניה - מיקיטה פשוט תיקן את השם מספר פעמים עד שהוא הבין נכון. זה נשמע כמו וידוי נלהב, אבל החוקר ג'וס שאקן מצנן את הלהט: "הוטסו" כאן הוא בכלל לא רגש, אלא ניסוח יבש של הצעת נישואין. יש אפילו עד רשום בקרבת מקום. הטקסט לא אומר כלום על עומק הרגשות אבל כאן טמונה הרומנטיקה האמיתית, כי מה שיוצא דופן כאן הוא לא המילה, אלא העובדה שמיקיטה כותבת לא לאביה או לראש הבית, כנדרש, אלא לילדה עצמה. הוא מנהל איתה דיאלוג ישירות. מאחורי הביטוי הפורמלי עומד אדם חי שפשוט החליט לדבר ישירות עם מי שאולי היה היקר לו מכל.

הווידוי המפורסם ביותר של המאה ה-13 וכיצד הוא נקרא בפועל כבר דיברנו על יוצר הממים הראשון ב-רוס', אבל האם ידעת שאחד המיתוסים הרומנטיים העיקריים של נובגורוד נוצר על ידי צ'רטר מס' 377 (סוף המאה ה-13): "ממיקיטה למלניה. בוא בשבילי. אני רוצה אותך, ואתה רוצה אותי. ואיגנט מויסייב הוא עד לזה..." במשך זמן רב נקרא שמה של הילדה כאוליאניצה (ומכאן שירו של גלזקוב "אני רוצה אותך"), ואז בתור אנה. כעת המדענים התיישבו במלאניה - מיקיטה פשוט תיקן את השם מספר פעמים עד שהוא הבין נכון. זה נשמע כמו וידוי נלהב, אבל החוקר ג'וס שאקן מצנן את הלהט: "הוטסו" כאן הוא בכלל לא רגש, אלא ניסוח יבש של הצעת נישואין. יש אפילו עד רשום בקרבת מקום. הטקסט לא אומר כלום על עומק הרגשות אבל כאן טמונה הרומנטיקה האמיתית, כי מה שיוצא דופן כאן הוא לא המילה, אלא העובדה שמיקיטה כותבת לא לאביה או לראש הבית, כנדרש, אלא לילדה עצמה. הוא מנהל איתה דיאלוג ישירות. מאחורי הביטוי הפורמלי עומד אדם חי שפשוט החליט לדבר ישירות עם מי שאולי היה היקר לו מכל.