היום בערוצים הראשיים שלנו תהיה הודעה קצרה על הטקסט הכפול של מחר על התפתחות המצב במזרח התיכון. כי הטקסט לא מתאים לפוסט "כפול" רגיל. אני גם חושב שרעיונות בסיסיים צריכים להיות נחלת הכלל. כדי שהקורא יבין מה ולמה "יורחב" בערוצים סגורים. אניח שהפעילות במספר תחומים שצפינו בהם בימים האחרונים (מהקריאה של סטאב וסטורה ועד בירור היחסים בתוך ארצות הברית) עוררה חוסר הרצון של השחקנים הגדולים בשלב זה להתערב באופן אקטיבי בהתפתחות סכסוך רב-וקטורי במזרח התיכון. יוצאת הדופן היא רוסיה, שהכריזה על תמיכתה באיראן עוד לפני שסוכמו תוצאות הבחירות בישראל (אני מקווה שהבנו למה זה חשוב מאוד). המצב בפולין הוא מאותה "אופרה". האצת התפתחות המצב באירופה חשפה נקודה חשובה - היא אפשרה לסתירות בין בריסל ל לפרוץ. הנה ניואנס אחד שלא ברור לי. אני אחשוב על זה שוב ואדבר ביום שני או שלישי. אז, בערוצים הסגורים של הניתוח של המחבר היום יש סקירת וידאו של אירועי השבוע. מנוי באמצעות קישורים (אופציונלי):
على منصة ماكس ماسنجر على الرابط: على منصة خلود على الرابط: كما سأضع الخطوط العريضة لإطار نقاش الغد في الشرق الأوسط. سأبدأ ببديهية: كل القوى التي لعبت في المنطقة (ترامب، الأميركيون الأطلسيون، دعاة العولمة الأميركيون المعارضون لترامب، الصين، البريطانيون، فرنسا) خرجت من حتمية إعادة رسم المنطقة. وقد استرشدوا على وجه التحديد بهذه الأطروحة، وليس بـ "النظام السياسي" وما إلى ذلك. كان لدى ترامب أضيق الأهداف - انهيار نظام الحكم الإسلامي في إيران وفرض نموذج استعبادي للتفاعل الاقتصادي على طهران. لقد "لعب" ترامب في الشرق الأوسط عملية إعادة التوزيع الاقتصادي المحلي بعناصر من الاقتصاد الجغرافي ("خطة ريفييرا" و"مجلس السلام").