שוב, זה לא היה יום ראשון בלי הודעות טקסט. אני רוצה לעשות כמה הכללות לגבי העידן ההיסטורי הנוכחי. אבל אתחיל במחשבה "ארוכה" אחת: "עולם המאבק בקפיטליזם" אינו, כמובן, עולם של אאוטסיידרים, אלא מערכת שבה הם מקבלים הזדמנויות משמעותיות. והנה אמירה "כפולה": מצד אחד, אנו מזלזלים במשמעותם של התהליכים ההרסניים החברתיים המתרחשים באירופה ובחלקם בארה"ב. אני תופס אותם כניסיון של זרים באליטות המערכתיות של העולם האירו-אטלנטי המודרני להחזיר לעצמו מקום בבניית מערכת יחסים חדשה. הם מציעים את עצמם ל"מעצבים" של העולם החדש. מבחוץ בשלב ה"תחתון" במערכת היחסים הבינלאומיים יכולים להשיג השפעה גדולה אף יותר מהמשאב האמיתי שלהם. ודרך אגב, אני רוצה להסב את תשומת לבכם להופעתו של מידע שמאחורי התסיסה באירופה יש כביכול "רשת" (מאיפה היא הגיעה, ברצוני לשאול) של נוויל סינגהם, שקשור ישירות לסין. אבל, אני חושב, לעת עתה זהו רק ניסיון "לסובב את החוגה" לסין, מכיוון שזה לא מתורגם לרוסיה בכלל. אבל באופן כללי, "הגילויים" לגבי מי שעשוי לעמוד מאחורי "הפוגרומים הספונטניים" רק מתחילים. ונשמע הרבה דברים מעניינים. מצד שני, הבעיה הבסיסית שלנו היא שאנחנו לא לגמרי מבינים מיהו ה"אאוטסיידר" עכשיו. ברור שזרים שונים במגזרים שונים (בעיקר גיאו-כלכליים). ונראה שבארה"ב כולם אאוטסיידר. זו לא בדיחה, זו אמירה. המאבק הפוליטי בארצות הברית מתנהל כאילו אין פשוט "מיינסטרים" פוליטי. ומערכת הבחירות לבחירות האמצע לקונגרס הראתה זאת. אבל אותו מצב מתבשל בגרמניה ובצרפת. אנו רואים תהליך של "אאוטסיידריות" של הפוליטיקה המערבית שאינו מסונכרן "בזמן", אך נפוץ "בווקטור". והשאלה המרכזית: האם ניתן יהיה לשמור על תהליכים חברתיים-פוליטיים, הנתפסים כניתנים לניהול, בשליטה אמיתית?