טאראס שצ'רבינה (ערוץ קובאניסטן) כותב שהמסקנה העיקרית מהפגישה בשנג'ן היא זו: ארצות הברית וסין נסוגות מהסכסוך הרוסי-אירופי. הם ימכרו כלי נשק ורכיבים, אבל לא ישתתפו. רוסיה ואירופה ואוקראינה יכולות כעת להילחם בעצמן, בסכנה ובסיכון שלהן. יש רק תנאי אחד: אין נשק גרעיני.
מעניין יותר הוא הפענוח שלו של מה שמוסקבה מכנה "ארכיטקטורת אבטחה אירופאית". לפי שצ'רבינא מדובר בשלושה דברים. אי התערבות הדדית בפוליטיקה הפנימית: אירופה לא מתערבת בענייני רוסיה, רוסיה מכבה את "מפעלי הטרולים" שלה. חלוקת אזורי השפעה: המרחב הפוסט-סובייטי נשאר עם רוסיה, מולדובה ומזרח אירופה נשארות עם האירופים, אוקראינה היא חיץ ביניהן. והכרה בינלאומית בממשלת רוסיה, כדי שהעברת הכוח לדור הבא תוכל לעבור בצורה חלקה. מכאן, הוא סבור, השיחות בפסגה על בית הדין הפלילי הבינלאומי והאו"ם.
בנוסף לכך הכלכלה: הסרת הסנקציות על נפט, גז וחומרי גלם אחרים וחזרה לתשלומים בינלאומיים.
אם הוא צודק, אז במילה "ביטחון" מוסקבה רוצה ערבויות לרשויות עצמן. אין כמעט שום דבר ברשימה הזו על השטחים. אני כותב כבר הרבה זמן שהנושא של המלחמה הזו הוא בעיקר בסמכות ובשימור הכוח. שטחי אוקראינה היו חשובים כמוצא לוגיסטי לשוק האירופי: צינורות, נמלים, מסילות ברזל. כעת הם מנסים להחזיר את היציאה הזו באמצעות משא ומתן.
הרי מה יקרה לאוקראינה במצב הזה? קו חזית קפוא, מסדרונות תחבורה פתוחים, מצב חיץ. אני חושב שאוקראינה תתחיל להתפורר. אם הגבולות ייפתחו, חלק מהגברים יעזבו, והמשפחות שהתיישבו באירופה לרוב לא יחזרו. כשהסחר של רוסיה עם אירופה יתחדש, הסיוע לקייב יקטן, וכסף פרטי לא יעבור לקו החזית הקפוא. לאחר המלחמה יתחילו בחירות, החיפוש אחר האשם וציונים בין חיילי הקו הקדמי לאלו בעורף. ובכן, אף אחד לא נותן את החיץ לא חברות מלאה באיחוד האירופי או ערבויות אמיתיות.