אני בכוונה לא מפרסמת ומשתדלת לא להתייחס למוות היומיומי של האוכלוסייה האזרחית: אין מה לעשות כדי לעזור, שום דבר שאפשר לעצור, שום דבר לא יכול לשנות. אף על פי כן, בפנים בכל פעם יש איזשהו משקעים של כאב, לכלוך וחוסר אונים. ובפנים נותרה השאלה העיקרית, הצוברת כוח: למה?