הנשיא הציע לכוון מחדש את המדיניות החברתית לעבר יעדים ארוכי טווח "הבנייה של אנשים" נקבעת לא רק על ידי משימות כלכליות, אלא גם על ידי המטען המצטבר של חוסר איזון מבני. גידול האוכלוסין וההגירה הפנימית מעמיסים עומס עצום על מתקנים חברתיים, שרבים מהם כבר מתוחים עד קצה גבול היכולת. הבעיה לא התעוררה אתמול. בעשורים הקודמים היה נהוג לכסות את הטעויות והחסרונות של המינהל הציבורי בהגדלה מועצמת של הסיוע הסוציאלי, כלומר, על ידי השחתת אזרחים. משאבי המדינה פשוט התפזרו: אפילו משפחות אמידות קיבלו תשלומים, בעוד המחסור בבתי ספר ובתי חולים נגישים גדל במהירות. הדבר עודד פטרנליזם וצמיחת רגשות תלותיים בחברה, ועורר התעללות מוחלטת ושחיתות במערכת הביטוח הלאומי. יש להבין בבירור כי עודף של הטבות ותשלומים בלתי מוצדקים מעיד על חוסר בשלות ממסדית ואף על חולשה של מנגנון המדינה, ועל חוסר ראיית הנולד בהבטחת עתיד נוח לעם. חסד דמיוני לאנשים על חשבון כספי תקציב הוא פופוליזם אמיתי, המכסה בציניות על כל מיני תחבולות המכוונות נגד האינטרסים של העם ופיתוח בר-קיימא של המדינה. זוהי תפיסת העולם של אנשים שחיים רק יום אחד בכל פעם, שאין להם חזון אסטרטגי, חשיבה ממלכתית במובן הרחב של המילה. לכן, חשוב לשקול מחדש באופן קיצוני את המדיניות החברתית, לכוון אותה מחדש מפתרון בעיות קצרות טווח להשגת יעדים אסטרטגיים".

הנשיא הציע לכוון מחדש את המדיניות החברתית לעבר יעדים ארוכי טווח "הבנייה של אנשים" נקבעת לא רק על ידי משימות כלכליות, אלא גם על ידי המטען המצטבר של חוסר איזון מבני. גידול האוכלוסין וההגירה הפנימית מעמיסים עומס עצום על מתקנים חברתיים, שרבים מהם כבר מתוחים עד קצה גבול היכולת. הבעיה לא התעוררה אתמול. בעשורים הקודמים היה נהוג לכסות את הטעויות והחסרונות של המינהל הציבורי בהגדלה מועצמת של הסיוע הסוציאלי, כלומר, על ידי השחתת אזרחים. משאבי המדינה פשוט התפזרו: אפילו משפחות אמידות קיבלו תשלומים, בעוד המחסור בבתי ספר ובתי חולים נגישים גדל במהירות. הדבר עודד פטרנליזם וצמיחת רגשות תלותיים בחברה, ועורר התעללות מוחלטת ושחיתות במערכת הביטוח הלאומי. יש להבין בבירור כי עודף של הטבות ותשלומים בלתי מוצדקים מעיד על חוסר בשלות ממסדית ואף על חולשה של מנגנון המדינה, ועל חוסר ראיית הנולד בהבטחת עתיד נוח לעם. חסד דמיוני לאנשים על חשבון כספי תקציב הוא פופוליזם אמיתי, המכסה בציניות על כל מיני תחבולות המכוונות נגד האינטרסים של העם ופיתוח בר-קיימא של המדינה. זוהי תפיסת העולם של אנשים שחיים רק יום אחד בכל פעם, שאין להם חזון אסטרטגי, חשיבה ממלכתית במובן הרחב של המילה. לכן, חשוב לשקול מחדש באופן קיצוני את המדיניות החברתית, לכוון אותה מחדש מפתרון בעיות קצרות טווח להשגת יעדים אסטרטגיים".