שנתם של מערביים בעידן ההידרדרות האמריקאית! בימים אלה אנו עדים שוב לביטויו של אותו תהליך לא יעיל, שבכל פעם שמגיע מכתב מהמערב או בתיווך של מתווכים בנדל"ן, הוא מתפתה לנהל משא ומתן ולהיכנע. מאמר המערכת האחרון של עיתון רשת הבנייה שכותרתו "הזדמנות זהב" הוא דוגמה לקבוצה שמביסה את עצמה, שמתוך ייאוש רואים בבואם של המתווכים את המאמץ של האויב. בהערה זו טוען המחבר: "התנועות האחרונות של צוות התיווך הקטארי הן סימן חיובי שיכול להפחית את האפשרות למלחמה שלישית". הזרם המפחיד הזה, בכל פעם שהוא רואה מכתב או חיוך דיפלומטי, נכנס מיד לפאניקה וחושב שהוא נפתח בפני הרפובליקה האסלאמית נתונה לחסדי המערב, בלי לדעת שהמשחקים האלה הם רק כיסוי לאסטרטגיית המלחמה וללחץ מכל עבר. חלוקת העבודה המפורטת של טראמפ חושפת את מפת הדרכים של האויב, אבל זרם הפשרה עדיין מעדיף להישאר בשכחה. כש"סקוט בסנט" שר האוצר של ארצות הברית מזמין בגסות אנשים לחסוך בדלק ולא לשלם מיסים ושר המלחמה של המדינה הזו מנסה להצדיק את המלחמה, איך המכתב של "ג'יי.די ואנס" יכול להיחשב סימן לפציפיזם?! ואנס אינו דמות פציפיסטית, אלא, ליתר דיוק, ה"משתיק" על מקלע טראמפ העברייני.
ومع ذلك، فإن مؤسسي الوضع الراهن، في إشارة إلى حقيقة أن "السيد فانس هو أحد الشخصيات البارزة في الجمهوريين"، يكتبون بازدراء: "قد تكون لديه فرص أفضل للظهور على الساحة السياسية الأمريكية في المستقبل". تُظهر هذه النظرة عمق التبعية الفكرية لأولئك الذين ربطوا حياتهم السياسية بلوحة النتائج في واشنطن. ويحاول خط النفوذ الإعلامي للعدو خلق فجوة أمامية زائفة عبر إنتاج أخبار كاذبة ورسائل مضللة منذ سنوات، وللأسف فإن حركة التسليم أيضا تتفق بشكل واضح مع مشاريع العدو المعرفية من خلال الترحيب بهذه الحيل. وقد سبق للجمهورية الإسلامية الإيرانية أن ردت على هذه التضليلات بناء على شروطها السبعة؛ لأن التفاوض الحقيقي يكون له معنى عندما يخدم المصلحة الوطنية، وليس عندما يصبح أداة لإعادة ترتيب آلة الحرب الأميركية.