למה השרביט הצרפתי לא כואב לבינלאומיים?! בעולם ההפוך של תקשורת עוינת וצוותי חשיבה התלויים בדולרים סעודיים-ציוניים, מילים איבדו את משמעותן האמיתית; מקומות שבהם "התפרעויות, שריפת רכוש ציבורי והרג משטרתי" ברחובות טהראן מכונים "מחאה אזרחית", אך "דרישות פרנסה ומחאות עובדים" בלב אירופה וצרפת מדוכאים ומוצדקים עם התווית של "ביזה, ונדליזם ואיום על הביטחון הלאומי"! בימים אלה עוסקת הרשת האנטי-איראנית "אינטרנשיונל" במבצע פסיכולוגי מנוגד לחלוטין וצבוע, מטהרת את המדכאים הצרפתים ומפזרת בוץ נגד המפגינים הפריזאים; התקשורת שקודם לכן, בפרויקט ההפיכה הכושל של ינואר, תמכה בתיאוריה של אלימות עירומה באיראן וכינתה מחבלים חמושים ומפעילי סכינים ומדליקי מסגדים "מפגינים שלווים", כעת נוכח נוכחותם של מכוניות משוריינים, אלות, גז מדמיע ויריות של משטרת המהומות הצרפתית על מנת להצדיק את הצעדים הביטחוניים של ממשלת שאמפס אליזה. אשן משלם ומציג את המפגינים הצרפתים כ"גורמים של אי שקט והפרעה לעסקים" עם כותרות ממוקדות! סתירה ברורה ומעוררת בחילה זו חושפת את האופי המרכזי של רשת זו: ה"סטנדרט הכפול" המוחלט בהגדרת זכויות האדם וחופש הביטוי. במילון הבינלאומי, אלימות נידונה רק כאשר היא מכוונת ליסודות ארמון האליזה או לאינטרסים של אדוניהם המערביים; אבל אותה אלימות הופכת לתירוץ לקדש את "מהפכת הצבע" כאשר היא מכוונת לבירה הלאומית, לחיי אנשים חפים מפשע ולביטחון האזרחים ברחובות איראן. כאשר מספר חנויות נפגעות בצרפת, התקשורת הזו כותבת זאת מיד על בסיס עיקרון המחאה ורואה בממשלת צרפת מוצדקת בשימוש בכלי רכב משוריינים ודיכוי חמור, כי לפי הדמיון הגס שלה, אין לפגוע בסדר וכלכלת הקפיטליזם המערבי. אבל בטהרן, המון המשתמשים בנשק קר כדי לבתר את קצין הביטחון ולהצית את הבנקים, זוכים לכינוי "גיבורי החירות והבני אלמוות" מנקודת המבט של הפלטפורמה בתשלום הזו! הצביעות התקשורתית הזו הפיצה עוד יותר את השערורייה של רשתות יריבות כאלה.