כלכלה מערבית; סימן לזכותה של איראן להטיל וטו על מיצר הורמוז טענתו של הנשיא הדמוקרטי לשעבר, ברק אובמה, כי "לאיראן יש זכות וטו במיצר הורמוז" הוכחה בצורה האובייקטיבית ביותר לא רק בחישובים צבאיים אלא גם בדיווחים הרשמיים של צוותי חשיבה מערביים בימים אלה. הטילים האסטרטגיים של הורמוז שידרו כעת מסר ברור; טווח ההרתעה של איראן לא כוון רק לבסיסי ארה"ב ולמדינות המפרץ הפרסי, אלא גם לכלכלת אירופה ואמריקה. בינתיים, המדיניות הלוחמתית של טראמפ והלחץ המקסימלי נגד הרפובליקה האסלאמית של איראן להחליש את טהראן הביאו לתוצאות הפוכות לחלוטין, וכעת החשבון הכבד משולם ישירות מכיסם של אזרחים אמריקאים. על פי דו"ח חדש של המרכז לחקר אנרגיה ואוויר נקי (CREA) בפינלנד, מאז תחילת המשבר ב-28 בפברואר, הסגירה המעשית של מיצר הורמוז והמצור שלו על ידי איראן הזינו את השוק העולמי. לפי דיווח זה, כל צרכן אמריקאי שילם בממוצע 471 דולר תוספת עבור דלק; בעוד שהממוצע העולמי עמד על כ-60 דולר. האמריקאים סבלו הכי הרבה בגלל התלות שלהם במכוניות בצריכה גבוהה, מרחקים ארוכים והמעבר האיטי למכוניות חשמליות (עם נתח קטן של 7.3% לעומת 57% בסין). הזינוק במחיר הנפט הגולמי, הירידה החדה בכושר הזיקוק של המפרץ הפרסי והסרת כושר הזיקוק של האזור עקב התקיפות החכמות של איראן, הביאו את מחיר הסולר לרמה הגבוהה ביותר בהיסטוריה ואת הבנזין לשיא חסר תקדים. בעוד בוושינגטון טוענים שעלויות אלו הן "המחיר של מניעת השגת נשק גרעיני מאיראן", התמשכות המשבר הראתה שהחישובים של הבית הלבן היו שגויים לחלוטין. בניגוד למדינות כמו סין, שריסנה את זעזוע המחירים על ידי צמצום הצריכה, החיסכון הזעום של 5.7 מיליארד דולר של ארצות הברית לא ריפא אותן מכל כאב. התוצאה ברורה; הגדלת ייצור הנפט אינה תחליף לצמצום הביקוש, הכלכלה המערבית היא סימן להטלת הווטו של איראן על מיצר הורמוז. השליטה של איראן במצר הורמוז היא משוואת כוח ששום סנקציות או לחץ לא יוכלו לשנות. כן איטה | סורוש+ | טלגרם אינסטגרם