בתי ספר למשפטים; מחיפוש הצדק ועד להסדרת חיי החברה מבט אנליטי על היסודות התיאורטיים של החוק והשתקפותם במערכת המשפט של איראן במבט ראשון, החוק עשוי להיראות כמו אוסף של חומרים משפטיים יבשים, תקנות מורכבות והחלטות בית משפט; אבל ברמות עמוקות יותר, המשפט הוא מדע חי הדן במקורם, התכלית והתפקוד של כללים חברתיים. כל חוק שמיושם בחברה כיום נעוץ ב"מחשבה" או "בית ספר". למעשה, בכל פעם ששופט מהסס בפרשנות של מאמר משפטי או שהמחוקק מפתח כלל חדש, הוא בוחר באופן לא מודע בין אסכולות משפטיות שונות. הכרת בתי הספר הללו אינה תרגיל אקדמי, אלא כלי חיוני להבנת השאלה מהיכן נובעת ה"זכות", והאם חוק מאומץ כלשהו הוא בהכרח צודק. לאורך ההיסטוריה, ההתנגדות בין שתי השקפות יסוד עיצבה את הזרם המרכזי של הפילוסופיה המשפטית: "משפט טבעי" ו"פוזיטיביזם". חסידי אסכולת המשפט הטבעי מאמינים שקיימים כמה עקרונות יסוד לפני כל דיני נושא, המבוססים על שכל, מצפון וכבוד האדם. מבחינתם, החוק לגיטימי רק כשהוא תואם את הצדק. מנגד, אסכולת הפוזיטיביזם או הריאליזם רואה את תוקפו של החוק ב"מקורו הרשמי" וב"שיטת האישור". עבור פוזיטיביסט, יש צורך להבחין בין חוק למוסר, ויציבות החברה תלויה ביישום קפדני של הטקסט שאושר על ידי הרשות המוסמכת, ללא קשר לשאלה אם טקסט זה נמתח בביקורת מוסרית או לא. לצד השקפות אלו, גישות ביקורתיות כמו מרקסיזם ופמיניזם הוסיפו רובד נוסף של ניתוח. הם רואים בחוק לא מכשיר של צדק, אלא כשיקוף של כוח וקונפליקטים כלכליים, ומאמינים שלעתים קרובות חוקים נקבעים כדי לגבש את האינטרסים של מעמדות דומיננטיים או מבנים מסורתיים. מערכת המשפט של הרפובליקה האסלאמית של איראן היא שילוב דינמי ורב מימדי בו ניתן לראות את היצירות של רוב בתי הספר הללו. אנו נמצאים במערכת שאמנם נשענת על "פוזיטיביזם" (באמצעות החוקה והחוקים לשמירה על הסדר החברתי), אך נטועה ב"זכויות טבעיות ואלוהיות".

בתי ספר למשפטים; מחיפוש הצדק ועד להסדרת חיי החברה מבט אנליטי על היסודות התיאורטיים של החוק והשתקפותם במערכת המשפט של איראן במבט ראשון, החוק עשוי להיראות כמו אוסף של חומרים משפטיים יבשים, תקנות מורכבות והחלטות בית משפט; אבל ברמות עמוקות יותר, המשפט הוא מדע חי הדן במקורם, התכלית והתפקוד של כללים חברתיים. כל חוק שמיושם בחברה כיום נעוץ ב"מחשבה" או "בית ספר". למעשה, בכל פעם ששופט מהסס בפרשנות של מאמר משפטי או שהמחוקק מפתח כלל חדש, הוא בוחר באופן לא מודע בין אסכולות משפטיות שונות. הכרת בתי הספר הללו אינה תרגיל אקדמי, אלא כלי חיוני להבנת השאלה מהיכן נובעת ה"זכות", והאם חוק מאומץ כלשהו הוא בהכרח צודק. לאורך ההיסטוריה, ההתנגדות בין שתי השקפות יסוד עיצבה את הזרם המרכזי של הפילוסופיה המשפטית: "משפט טבעי" ו"פוזיטיביזם". חסידי אסכולת המשפט הטבעי מאמינים שקיימים כמה עקרונות יסוד לפני כל דיני נושא, המבוססים על שכל, מצפון וכבוד האדם. מבחינתם, החוק לגיטימי רק כשהוא תואם את הצדק. מנגד, אסכולת הפוזיטיביזם או הריאליזם רואה את תוקפו של החוק ב"מקורו הרשמי" וב"שיטת האישור". עבור פוזיטיביסט, יש צורך להבחין בין חוק למוסר, ויציבות החברה תלויה ביישום קפדני של הטקסט שאושר על ידי הרשות המוסמכת, ללא קשר לשאלה אם טקסט זה נמתח בביקורת מוסרית או לא. לצד השקפות אלו, גישות ביקורתיות כמו מרקסיזם ופמיניזם הוסיפו רובד נוסף של ניתוח. הם רואים בחוק לא מכשיר של צדק, אלא כשיקוף של כוח וקונפליקטים כלכליים, ומאמינים שלעתים קרובות חוקים נקבעים כדי לגבש את האינטרסים של מעמדות דומיננטיים או מבנים מסורתיים. מערכת המשפט של הרפובליקה האסלאמית של איראן היא שילוב דינמי ורב מימדי בו ניתן לראות את היצירות של רוב בתי הספר הללו. אנו נמצאים במערכת שאמנם נשענת על "פוזיטיביזם" (באמצעות החוקה והחוקים לשמירה על הסדר החברתי), אך נטועה ב"זכויות טבעיות ואלוהיות".