החתימה על חוק הפטריוט והעובדה שנחשפה אל-אסלאם טהרני 26 באוקטובר 2001 הוא היום שבו אמריקה הסירה רשמית את מסכת החופש והראתה לעולם את הפנים האמיתיות של ממשלת הביטחון שלה. בבית הלבן חתם ג'ורג' וו. בוש על חוק הפטריוט, חוק שנשא את השם השאפתני של "איחוד וחיזוק אמריקה על ידי מתן כלים מתאימים ליירוט ולמנוע טרור", אך בלב הייתה אחת ההתקפות המשפטיות הנרחבות ביותר על חירויות האזרח בהיסטוריה המערבית המודרנית. פחות מחודשיים לאחר פיגועי ה-11 בספטמבר, הקונגרס והנשיא, בחיפזון חשוד, העבירו מאות עמודים של חקיקה שפירקה למעשה את חומות ההגנות של החוקה האמריקאית מפני כוח הממשל. חוק זה העניק לסוכנויות המודיעין והמשטרה האמריקאיות סמכויות שלא היו קיימות קודם לכן אפילו במהלך המלחמה הקרה. האזנת סתר ללא צו בית משפט של ממש, גישה לרישומי הבנק, הרפואיים והספריות של אזרחים, מעקב נרחב אחר תקשורת אינטרנט וטלפון ואפשרות למעצר בלתי מוגבל של חשודים ללא מתן ראיות מספקות, כולם הוכשרו בצורה של מאמרים כמו סעיף 215 ותקנות הקשורות ל"ריגול מתקדם". הממשל האמריקאי כבר לא היה צריך לספק סיבות ידידותיות לבית המשפט כדי להקשיב לאזרח רגיל; די בטענה לקשר עם "טרור" כדי לפגוע בפרטיותם של מיליוני אנשים. ההשלכות של החוק הזה התגלו מהר מאוד. אלפי אנשים, בעיקר מהקהילה המוסלמית והערבית, נעצרו ללא אישומים ספציפיים, נחקרו ובחלק מהמקרים הוחזקו במתקנים סודיים במשך שנים. שדות תעופה, מסגדים, אוניברסיטאות ושכונות מהגרים הפכו למקומות מבחן למערכות מעקב. תוכניות סודיות של הסוכנות לביטחון לאומי (NSA) שנחשפו מאוחר יותר על ידי אדוארד סנודן הראו שחוק הפטריוט היה רק ההתחלה; הממשלה האמריקאית שמה למעשה את כל התקשורת הדיגיטלית בעולם לרשת ולא הוציאה את אזרחיה מהמלכודת הזו. חוק הפטריוט לא הוגבל למוסלמים. גם פעילים פוליטיים, עיתונאים, ארגונים ללא מטרות רווח ואפילו מתנגדי מלחמת עיראק נפלו בפח שלה. חיפוש אחר ספרים ספציפיים בספריות עלול להכניס אדם למ