היהירות של ה-JCPOA של אירופה תחת מגף הנפט של 120 דולר (2) 3- העלייה במחיר האנרגיה, צמיחת האינפלציה, הלחץ על תעשיות עתירות אנרגיה והתכווצות מעמד העובדים והבינוני הפכו את רחובות אירופה למלאים באיחודים ומפגשים פוליטיים, שראינו מתפוצצים ברחובות צרפת ומדינות אחרות באירופה. ההבטחה ל"ביטחון חופשי" תחת מטריית נאט"ו תורגמה לחשבונות אנרגיה אסטרונומיים והשבתות קווי ייצור. חוסר הסיפוק המצטבר הזה גרם לפוליטיקאים להזדקק ל"נושא חלופי"; ואיזה נושא מתאים יותר מ"תיק הגרעין של איראן" לצריכת תקשורת ולהסיט את תשומת הלב מחוסר הכשירות הפנימי של ממשלות אירופה? איך הממשלות שנכשלו במבחן הנאמנות הפשוט להבטחה (SPV ו-אינסטקס) רוצות להראות את עצמן כשותפות אמינות במבחנים גדולים יותר? שאלה זו עולה גם בחוגים הכלכליים באירופה; כשממשלה אירופית לא יכולה לשכנע את הבנקים שלה לעשות עסקאות לגיטימיות וחוקיות עם איראן, על איזו "ערבות" היא מדברת לדיאלוג עם איראן? 4- איראן אמרה בבירור שהתנאי ההכרחי לכל דיאלוג הוא מימוש מעשי של התחייבויות אמריקאיות ואירופיות, ועד שהתנאי הזה ימומש, סוגיית הגרעין ירדה מסדר היום. המשמעות של אמירה זו ברורה: ראשית, הסרת סנקציות ממשית בפועל; שנית, מתן ערובה תקפה לאי-חזרה על נסיגה חד-צדדית; שלישית, נורמליזציה של ערוצי הבנקאות והנפט, ורביעית, פיצוי על הנזק רב השנים של איראן וגינוי התוקפים על אדמת איראן בפורומים בינלאומיים. ללא הדברים הללו, כל משא ומתן יהיה חזרה על התיאטרון ללא הצלחה. הניסיון של 2018 ואילך הראה שכל הסכם שהוא "לא מובטח" אינו יציב מטבעו. היום, איראן הצביעה בבירור על כללי המשחק. אם האירופים באמת מחפשים ביטחון אנרגטי ויציבות אזורית, הדרך היא באמצעות "יישום התחייבויות דחויות", לא לייצר אג'נדות משניות ובזבוז זמן! 5- תמיכת המערב במלחמה נגד תימן לא רק יצרה אסון אנושי, אלא גם העמידה את הסחר העולמי בסיכון כרוני. חזרתה של אירופה היום ל"דיאלוג על תימן עם איראן" היא הודאה בשתיקה בכישלון האסטרטגיה למלחמה.