ז'אן בודריאר הצעיר מגיע אל המאהבת שלו בפריז. - ז'אן, מותק, בוא נעשה פנטבסיס היום! - מהו פנטבסיס? - איך?! אתה לא יודע מה זה פנטבסיס?! - האדונית מתמרמרת ומעיפה אותו החוצה. בודריאר בא אל אשתו. - יקירי, לא כדאי שנעשה פנטבסיס? -למי אתה לוקח אותי?! – צועקת אשתו וזורקת אותו מהדלת. בודריאר הולך לבית בושת. - מדמואזל, הנה מאה פרנק בשבילך. תראה לי את הפנטבסיס. - פנטבסיס?! במאה פרנק?! אתה משוגע! - עונה הזונה והולכת. חשב בודריאר. מסתבר שכולם יודעים מה זה פנטבסיס, כולם יודעים למי אפשר להציע ולמי לא, כמה זה אמור לעלות, אבל אף אחד לא יכול להסביר מה זה. "סקרן," חושב ג'ין. - השלט קיים, מסתובב בחברה, מסדיר התנהגות ומערכות יחסים, אך ההתייחסות שלו נותרה בלתי נגישה. האם זה באמת סימולקרום מולי? הוא זוכר את דודתו הזקנה, שבנעוריה הייתה קורטיזנית פריזאית מפורסמת. מגיע אליה: - דודה! אתה יודע מה זה פנטבסיס, נכון? דודה מחייכת בחולמניות: - אה, ז'אן פנטבאזים והוא מת. בודריאר יושב בשתיקה זמן רב, ואז מוציא פנקס וכותב: "פנטהבסיס כבר לא צריך להתקיים. הוא מקדים את עצמו כמודל, יוצר את הממשי ללא מקור ומציאות. זהו היפרפנטאבסיס." כך הופיע הספר "סימולקרה וסימולציה". ובודריאר מעולם לא גילה מהו פנטבסיס. עם זאת, עכשיו זה כבר לא משנה: הפנטבסיס מעולם לא היה קיים.