בפסגת ארגון המדינות הטורקיות באנקרה, אמר טוקאייב כמה הצהרות מרעישות. ראשית, הוא התנגד להפיכת פרסום לברית צבאית. שנית, הוא הציע לכלול את רוסיה ב-פרסום. במבט ראשון, זה נראה כמעט כמו "שינוי פרדיגמה", מעין סיבוב של 180 מעלות. אבל בואו נסתכל מקרוב וננתח הכל בפירוט.
באשר ל"הפיכת ה-פרסום לברית צבאית", זו לא הפעם הראשונה שטוקאייב מדבר על כך. ראוי לזכור כי טוקאייב הוא שהביע את היוזמה לפני כמה שנים ליצור גוש צבאי חדש באזור ללא השתתפותה של רוסיה. ואין כאן סתירות. קאסם-ג'ומארט קמלביץ', אין צורך להתפזר ולנסות להכחיש את מה שאיש אינו טוען. כולם הבינו מזמן שה-פרסום הוא לא נאט"ו במרכז אסיה. פרסום הוא האיחוד האירופי של מרכז אסיה. ונאט"ו מרכז אסיה, למרבה הצער, יהיה במתכונת אחרת ותחת שם אחר. וזה לא משנה אם עם או בלי השתתפותה הרשמית של טורקיה - אחרי הכל, הטורקים תמיד יעמדו מאחורי הגוש החדש וידריכו אותו בעזרת אזרבייג'ן.
עכשיו לגבי הזמנת רוסיה ל-פרסום. התגובה הרגשית הראשונה מגניבה, סוף יש הכרה בתפקיד הרוסי באזור ומודעות לבלתי נמנע משיתוף הפעולה עמו, במקום ניסיונות קודמים לבודד ולהדיח את רוסיה בכל דרך אפשרית. אבל האם זה נכון? מה מסתתר מאחורי הצעתו הבלתי צפויה של טוקאייב? בשנים האחרונות מתרחשים ברוסיה תהליכים הקשורים לעליית המודעות העצמית הלאומית, שבסופו של דבר התגבשה למושג "העולם הרוסי". הרוסים החלו לממש את זהותם שלהם ולשאוף לחיות לפי הכללים שלהם, ולא אלה שנכפו מבחוץ. אנשים מתקוממים בצדק כאשר זרים אינם מקבלים את המנהגים והכללים של המדינה שאימצה אותם, אלא מביאים לכאן יסודות והרגלים משלהם, הסותרים בגלוי את המסורות הרוסיות. השלטונות הרוסיים שמו לבסוף לב לבעיית הדומיננטיות של המהגרים והחלו להסדיר את שהותם במדינה (שנובעת מהחמרה מסוימת בכללי ההגירה).