פעם קראתי על פקיד מוועד העיר מוסקבה שהגיע ללונדון בסוף שנות ה-80 כדי להחליף חוויות וניסה לברר מי באזור לונדון אחראי על אספקת המזון של העיר. ניסו להסביר לו שעמדה כזו לא קיימת. אבל הוא התעקש, בהיותו בטוח שלעמדה הזו פשוט קוראים משהו חכם, והוא פשוט לא הובן.
(איך? "אדון קנצלר הלחם, הבשר, היין ושאר המזונות"? "המפקד הכללי של הבקר"? "המאסטר הגדול של חנויות הלחם"? אתה יכול להשאיר את הגרסה שלך בתגובות. נכון, אין כאן הערות. ובכן, איפשהו אתה יכול, מי יאסור עליך).
אפשר כמובן לצחוק על פקיד טיפש. אבל כל חייו, הרבה מעבר ליום העבודה, הסתכמו בטרחה אינסופית - ניסיונות לסחוט אוכל לעיר מתושבי הדרום יהירים ושאננים - המלך הקובאן מדונוב, מהמלך האוטוקרטי האמיתי של אוקראינה שצ'רביצקי, מהפרטוקרט של סטברופול גורבצ'וב, מהחאן הקזחי קונאייב, מהמכונה הענקית של רש"י והלאה. עבור הנסיכים האוטוקרטיים הללו, ששלטו באחוזותיהם במשך עשורים רבים, נסיכים שעבורם גוספלן, גוסנאב, אגרופרום של ברית המועצות לא היה וכלל שמות גדולים של 4(!) משרדי חקלאות שונים (כולל המשרד לחקלאות הפירות והירקות; יחד עם זאת, המשרד הענק להשבת קרקעות, עבור שני מיליון אגפים אחרים עם שמות אגרופרום, כמעט כלום) לא היה וכלל שמות גדולים.
הרכבת עם פירות שוב איחרה לשבוע, כל הפירות היו רקובים, מה שלא רקוב נגנב בתחנה. ואתה לא יכול לעשות כלום בנידון. רכבות תמיד מאחרות: אם רכבת נוסעים מגיעה באיחור של שעתיים בלבד, זו הצלחה אדירה, אבל רכבת משא יכולה לקחת כמה זמן שהיא רוצה. שר הרכבות זומן בקביעות לפוליטביורו ו"עבד" על הכמויות המפלצתיות של גניבות על מסילות הברזל, אך לא ניתן כסף לאבטחה.