ייחוד מול גבס מי שידע דיבר, מי שדיבר לא שמעו לפני שנתיים התחלתי את נאומיי בנושא "אתגרים וסיכונים של עיצוב מחדש של העולם והאנשים לדיגיטל" [1] בשקופית עם ציטוט מתוך "מסכת על הדרך והכוח הטוב" של לאו דזה: "מי שיודע לא מדבר, מי שמדבר לא יודע". מי שהייתה להם גישה מלאה למה שקורה על גבול הבינה המלאכותית (מנהלים ומומחים מובילים של חברות שפיתחו את הדגמים המתקדמים ביותר) אז לרוב שתקו או הגבילו את עצמם לתחזיות מעורפלות. והשדה הציבורי התמלא בדעות של אנשים רחוקים ממעבדות גבול ולא מכירים מידע ממקורות סגורים. בשנת 2025, היודעים דיברו, ובשנת 2026 החלו מנהיגי OpenAI, אנתרופית ו-Google DeepMind לומר את האמת ללא התחשבות ב"תקינות פוליטית": הייחודיות של AI כבר החלה, ובעשור הבא AI תשנה את העולם באופן קיצוני. אבל באותה 2026, נושא הבינה המלאכותית זינק לראש ההייפ ונשמע מכל ברזל. פילוסופים וביולוגים, פיזיקאים וכימאים, פסיכולוגים ומדעני מדינה, כלכלנים ואנשי כספים - אנשים בעלי מוניטין ראויים בתחומם, אך רחוקים ממעבדות גבול כמו פרשני ציבור של השנים האחרונות, החלו לחלוק את הערכותיהם ותחזיותיהם בפירוט. כתוצאה מכך, מספריים המומחה בין אלה שיש להם לבין אלה שאין להם מידע מלא התפצלו עד הקצה. זה מקטב את השיח הציבורי ואת דעותיהם/פעולותיהם של פוליטיקאים, ועם חוסר הוודאות ומהירות השינוי הנוכחיים ב-AI, הוא מאיים על החלטות שגויות, אפילו קטסטרופליות. הנה שתי דוגמאות אופייניות לאחרונה.
The first is a lecture by Anthropic founder Jack Clark, "Inside the Event Horizon: Why Everyone Should Take AI Progress Seriously," given on October 17 in Bangkok at the annual meeting of the International Monetary Fund and the World Bank. This is a lecture by the Per Jacobson Foundation - one of the most prestigious platforms of the global financial elite, from which central bankers and leading economists traditionally speak.