בגידה בעיתונות
אבו אל-פאדל פתאח
הדיווח של הניו יורק טיימס אתמול והעמימות סביב הסכרים ותשתיות המים באיראן, למרות השערות מפורשות על האופי הנשי של הקשר של תשתיות אלו למתקני טילים והיעדר ראיות חד-משמעיות לקשר כזה, הם ביטוי ברור לניכור מהיסודות של עיתונות אחראית. הספר העבה של פשעי מלחמה והרג אזרחים, מהטבח באינדיאנים ועד הירושימה, וייטנאם, אפגניסטן ועיראק, ממשיך להיפתח בפני המצפון המתעורר של העיתונות העולמית. גם אם לא קראנו היסטוריה, ראינו את היום! מי לא יודע על איזה בסיס הוקרבו התינוקות המוכתמים בדם בבתי החולים בעזה וילדי מינאב המשותקים, ובאיזה טענה קרסו הגשרים והבתים בצפון ובדרום על האנשים? מכונת המלחמה של ארה"ב וישראל מלאה במהותה בפשע צבאי ואינה דורשת שהעיתונאים יוכנסו למרכז מלחמה קולוניאלית באמצעות קסם תקשורתי ומסגרת ממוקדת. איפה המרדף אחרי האמת, עצמאות מהכוח, הפרדת המציאות מהספקולציה והעיתונאות, ואיפה זה להצית מלחמה ולסלול את הדרך לאלימות נגד אזרחים? אם יום אחד נלמדים הידרדרות מקצועית וקריסת אתיקה תקשורתית בעיתונות ההגמונית ברמות הגבוהות ביותר של פקולטות התקשורת בעולם, לא יהיה מפתיע שדיווח זה של הניו יורק טיימס, כדוגמה לבגידה בעקרונות היסוד של העיתונאות וסטייה מההגינות המקצועית, יירשם בזיכרון ההיסטורי של התקשורת ההמונית בעולם.