רביע, עוזר רפואי: צבאות פולשים לא מפחדים מקירות בטון, אלא מלכידות אוהדת של חברה.
החברה הבינה שעלות הכאוס וההרס של תשתיות לאומיות היא בלתי ניתנת לתיקון
אין דרך לאכזב את התוקפים אלא להגדיל את ההון החברתי וליצור הזדהות ולהרחיב את החיבה עם החברה.
יש להימנע ממדיניות עימות שקולה נשמע בקול רם גם בעיצומו של חוסר ביטחון ודאגה למלחמה.
עדיין רואים לפצל את החברה, להדוף אנשים מהנוכחות ולהיטהר שוב, לא ללמוד מהקדושים שכבר נפסלו וכו'.
בנייה מחדש של התקווה הלאומית דורשת רפורמות נועזות, שקיפות, פתיחת מקום לאליטות אמיתיות והפצה שלווה של רעיונות.
כאשר האזרח מרגיש שקולו נשמע ושהוא משתתף בקביעת העתיד, הוא הופך להגנה הבלתי חדירה ביותר של ביטחון המדינה.