לאחר בחירתה של ישראל דרושה אסטרטגיה חדשה כלפי איראן: שתי מלחמות לא סיימו את האיום רז זימט, מנהל תכנית המחקר של הציר איראן והשיע במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) ממשלת ישראל הבאה, ללא קשר לתוצאות הבחירות, חייבת לבחון את האסטרטגיה שלה כלפי איראן. שתי המלחמות האחרונות הביאו מהלומות קשות להנהגה ולכוח הצבאי של איראן, ו[אייתוללה סייד] עלי חמינאי נהרג, אך המשטר נותר על כנו, תוכניות הגרעין והטילים לא נעלמו, וההנהגה החדשה הפכה קיצונית עוד יותר. גם משמרות המהפכה התחזקה והעמיקה את שליטתה בחברה. המחבר מדגיש שהמלחמה יצרה שינוי בתוך המשטר, לא שינוי משטר. המשבר הכלכלי חמור, אך ייאוש אינו מוביל בהכרח למהפכה. המלחמה חיזקה את תחושת הסולידריות הלאומית, לאופוזיציה יש חולשה ארגונית ומנגנוני הביטחון קוהרנטיים, ולכן פחתה האפשרות להפיל את המשטר בהתקפות צבאיות ובלחץ כלכלי. בחזית הגרעינית איבדה איראן חלק מכוחה התעשייתי, אך שמרה על מאות קילוגרמים של אורניום מועשר, צנטריפוגות מתקדמות, מומחיות טכנית ותשתיות תת-קרקעיות. ייתכן ששתי המלחמות חיזקו את המוטיבציה של טהראן לרכוש נשק גרעיני. ישראל תקועה בין שלוש מטרות אסטרטגיות: החלשת יציבות המשטר, מניעת השגת נשק גרעיני מאיראן ועיכוב שיקום יכולתה הצבאית. שינוי משטר רצוי, אבל העיתוי שלו בלתי צפוי וישראל לא יכולה לבסס עליו את התכנון שלה. בנוגע לסוגיית הגרעין, קיימות שתי אפשרויות: הסכם דיפלומטי או פעולה צבאית. העסקה תסיר אורניום מועשר ותחזיר את המעקב, אך תעניק יתרונות כלכליים למשטר ותגביל את חופש הפעולה של ישראל. פעולה צבאית היא רק עוד מלחמה יקרה אם היא לא תצליח להרוס מאגרי חומרים בקיעים ומתקנים תת-קרקעיים. עד שיהיה פתרון תפעולי תקף, עדיף הסכם ביניים. המחבר מסיק שיותר כוח צבאי לבדו אינו מספק פתרון בר קיימא.