מספר רב של ילדים סבלו מפציעות פיזיות חמורות במלחמה
זהרה בחרוז-עזר, סגנית נשיא לענייני נשים ומשפחה בטקס ההוקרה למשפחות הנפגעים הנכבדים:
זכרם של כל חללינו היקרים, במיוחד המנהיג שנהרג, משפחתו היקרה, שתי גברות מקסימות שנהרגו במקום מגוריהם ונכדם בן ה-14 חודשים, כל ילדי העיר מינאב, בין אם בבית ספר שג'רה טייבה ובין אם בבית ספר רחפויאן, שהיה בית ספר לבנים בעיר מינב, ושם היו גם תלמידיו של תלמידיו של הגברים של מינאב, והתלמידים שלו היו גם תלמידיו של הגברים של מינאב. נאב דנה וטקתק, את החיים היקרים שיש במלחמה אני מוקיר את 12 הימים, גם בימים המרים של ינואר וגם במלחמת 40 הימים.
מה שקרה לילדים שלנו היה מר מאוד. 623 נשמות יקרות שהיו תקוותה של איראן וגורל איראן היו אמורים להיות מוכרעים בידיהם, אבל איבדנו אותם. עם זאת, האכזריות שהיו לאויבי רוצחי ילדים ואוכלי ילדים כלפי ילדי איראן אינה מוגבלת רק למות הקדושים של ילדינו היקרים ויש לנו אוכלוסייה גדולה של ילדים פצועים ופצועים.
🔹 הרגנו את ראיין גאסמיאן; הילד בן החודשיים שהיה בן 12 ימים נהרג במלחמה, יחד עם הוריו המקסימים. רק קיאן עזיז היקר, כניצול היחיד, עם פציעות רבות, חי היום בעולם ומהווה מקור ברכה לארצנו.
כמו כן, חלק גדול מהילדים שלנו סבלו מפציעות פיזיות חמורות; מקטיעות רגליים ושברים קשים מאוד ועד כוויות נרחבות מאוד, רבות מהפציעות הללו אינן נראות; לא רק עבורנו, אלא גם עבור בני ארצנו, תושבי איראן והעולם. אנחנו צריכים לדבר על הפצעים והפציעות האלה.