🎥 Gharibabadi: ארה"ב היא שחייבת לזכות באמון הרפובליקה הסלאמי של איראן/ ניתן ליישם את ההתחייבויות של אמריקה תוך יום או יומיים/ נכון לעכשיו, הדיונים עם המתווכים הם שיש ליישם את הדרישות הללו של איראן.
קאזם גריבאבאדי, סגן שר החוץ המשפטי והבינלאומי, אמר בראיון מיוחד לחדשות:
🔹 בהתחשב בדעות שהאמריקאים העלו בנושאים אלו, אנו עדיין רחוקים מלהגיע לשלב בו נוכל לשבת ליד שולחן המשא ומתן ולסיים את נוסח ההסכם. פער זה נובע מכך שלארצות הברית יש דעות לגבי יישום חלק מהמקרים הללו בפרק זמן של יומיים או במסגרת תכנית שבעת הימים, ובסופו של דבר מבקשת לדחות את יישום חלקם לזמנים אחרים.
הצעות אלו אינן מבצעיות לדעתנו; כי אם אפילו אחד מהנושאים הבודדים שציינתי לא מיושם בשלב הנוכחי, בעצם אי אפשר להגיע להבנה. גם אם תיווצר הבנה, הבנה כזו תהיה לא יציבה.
לא יזמנו את המלחמה. רפובליקת הסלאמי של איראן לא הייתה לוחמנית ביסודה ולא אנחנו התחלנו במלחמה עם אמריקה או כיוונתי לאינטרסים ובסיסים אמריקאים. המלחמה קרתה והגנתנו על עצמנו. תמיד היינו בעמדה של הגנה עצמית.
לכן, אם מדינה אמורה לזכות באמון של מדינה אחרת, לא אנחנו צריכים לשלם יותר כדי לזכות באמון של אמריקה. אמריקה היא שאם היא רוצה פתרון דיפלומטי לסוגיה, עליה לזכות באמון הרפובליקה הסלאמי של איראן.
אנו עומדים בפני שני מצבים; מצב אחד הוא דרך הדיפלומטיה והשני הוא המשך האיומים הצבאיים ותנאי המלחמה. יש המתייחסים למצב זה כ"לא מלחמה, ולא שלום", אבל האמונה האישית שלי היא שמבחינה משפטית, אנחנו עדיין במצב של מלחמה ולא במצב של לא מלחמה ולא שלום. למה בגלל שאנחנו רואים שבכל יום, לפעמים, פעולות מזיקות ופעולות צבאיות מבוצעות על ידי אמריקה בניגוד לאינטרסים שלנו. אם אנו רואים במצב זה לא מלחמה ולא שלום, כל צד שינקוט פעולה ראשונית עשוי להיחשב כסוג של תוקפנות צבאית. אבל אם ניקח בחשבון את המצב כמצב מלחמה מבחינה משפטית - מה שלדעתי הוא המקרה - פעולותיה של הרפובליקה הסלמית של איראן עד לסיום המלחמה לצמיתות יוגדרו במסגרת של הגנה לגיטימית.
במילים אחרות, אנחנו לא מחכים עד שבסיס או אחד מאינטרסים שלנו יותקפו, ואנחנו פשוט מגיבים לאותה פעולה. בתנאי מלחמה, פעולות צבאיות מוצבות במסגרת דרישות ודרישות של הגנה לגיטימית; כי המצב הזה נמשך ועדיין לא נפתר. רק אתמול היינו עדים למבצע צבאי. לכן, המצב עדיין מלחמה ולמצב הזה יש דרישות משלו. 🔹 אם אמריקה חושבת שהיא יכולה להשיג תוצאות דרך הנתיב הצבאי, היא כבר ניסתה את הדרך הזו; גם במלחמת 12 הימים וגם במלחמת 40 הימים הוא לא השיג את התוצאות שציפה, ולפי פרשנותי הוא ספג כשלים אסטרטגיים כבדים.
הדרך השנייה היא דיפלומטיה. לכן, אם ארה"ב מתכוונת להתקדם לדיפלומטיה, ארה"ב היא זו שחייבת לזכות באמון הרפובליקה הסלאמי של איראן.
נקודה נוספת היא שההתחייבויות שהנחנו על השולחן אינן התחייבויות חדשות וחלשות; במקום זאת, מדובר באותן חובות שאמריקה התחייבה להן בעבר ועכשיו עליה לחזור ליישם אותן. אם אמריקה מתנגדת ליישום ההתחייבויות הללו, כמובן שעלינו לחשוד בכוונותיה ובגישתה.
נכון לעכשיו, הדיונים עם המגשרים עוסקים בשאלה האם יש ליישם את הדרישות הללו. אם אמריקה לא רוצה שהתהליך הזה יתארך, היא יכולה לעשות את הפעולות האלה תוך יום או יומיים. זו הסיבה שבפועל ניתן לצמצם את תכנית שבעת הימים ליומיים; המשמעות היא שאמריקה תעמוד בהתחייבויותיה ותפתח מחדש את מיצר הורמוז מהיום השני.
הנושא הזה נמצא בידי אמריקה. בכל פעם שהיא תממש את הדרישות הללו, היא תסלול את הדרך להסדר דיפלומטי. אחרת, רפובליקת הסלאמי של איראן לא יכולה לשלם עלויות נוספות, ולמרות היותה קורבן של מלחמה ותוקפנות, לנקוט באמצעים כדי להשיג את שביעות רצונה של אמריקה. דבר כזה אינו מקובל מיסודו.