דובר תעשיית המים במדינה: אנחנו לא מתעקשים על שיטות ישנות כושלות

דובר תעשיית המים במדינה: אנחנו לא מתעקשים על שיטות ישנות כושלות

מבט בסטטיסטיקה מסתיר אמת מרה בלב המספרים, והיא אי השוויון הקיצוני בחלוקת משאבי המים. בעוד שבאזורים מסוימים במדינה יש סכרים על גדותיהם עקב גשמים נוחים, חלקים גדולים מאיראן נאבקים עם כמות גשמים נמוכה חסרת תקדים.

המציאות ההידראולית של המדינה בשנת המים הנוכחית מלמדת שהסתמכות על ממוצעים עלולה להטעות. בעוד סכרים במערב ובדרום המדינה במצב טוב יחסית, יחד עם זאת, מחוזות כמו רזאווי חוראסאן נמצאים במצב קריטי. לדוגמה, סכר דוסטי במחוז זה מלא רק ב-2% וסכר טארגה מלא ב-3%. פער זה מראה שבניגוד לדמיון, הגשמים אינם מתחלקים באופן שווה.

אמנם רמת הסכרים הממוצעת בכל הארץ ב-28 בספטמבר הוכרזה כ-47%, אך מספר זה אינו יכול להסתיר את עומס המים החמור במרכזי האוכלוסייה. בעוד שהממוצע הארצי הוא 47%, הרמה הממוצעת של הסכרים במחוז טהראן היא 23%, וזה מצב מדאיג.

מצב זה אינו זהה אפילו בתוך טהרן עצמה; בעוד סכר אמירכאביר קראג' מלא ב-78%, סכר Letyan הוא 44%, סכר טלגאן הוא 43%, סכר ממלו הוא 12% וסכר לאר הוא 5% בתנאים מאוד לא נוחים.

למרות שקופות המים מחוברות הידראולית, הגשם התרחש ככתמים. סך המשקעים במדינה השנה עמד על כ-242 מ"מ. ב-12 מחוזות, כולל קום, טהראן, מרקזי, סיסטן-בלוצ'יסטן, יזד, איספהאן, סמנאן, קזווין, אלבורז, צ'הארמהאל, בחטיארי וגילאן, נרשמו כמות גשמים נמוכה בין 11 ל-37 אחוזים.

מצב זה השפיע על אוכלוסייה של למעלה מ-35 מיליון איש ב-58 ערים. אמנם הממשלה הצליחה לנהל חלק מהלחץ הזה באזורים מסוימים עם אמצעים טכניים וניהוליים של פרויקטים קטנים עד בינוניים, אבל החזית של חוסר הגשמים הללו, במיוחד במחוזות טהראן ואלבורז, עדיין זקוקה לתשומת לב מיוחדת ולפתרונות ברי קיימא.