הפופולריות של סרטי ילדים בקולנוע האיראני אינה מוצר שולי המתאים לכמה הקרנות מצומצמות, שהיוו חלק רציני בקופות; "עיר החולדות" הביאה יותר ממיליון צופים לקולנוע, "גולנר" הגיעה לראש טבלת המכירות במהדורה הכללית, וכמה שנים לאחר מכן, "כיפה אדומה ופס חאל" קבעו שיא שעדיין מתייחסים אליו כשמדברים על היצירות המפורסמות ביותר של הקולנוע האיראני.
מספיק להרכיב כמה מילים למי שנולד בשנות ה-60 ואפילו חלק משנות ה-70; "קפל", "דמבריק", "נרנג'י", "גולנר", "דודה דוב", "פטאל", "כיפה אדומה" ו"דודה".
עבור רבים מהם, השמות האלה אינם רק הדמויות של כמה סרטים וסדרות טלוויזיה. כל אחד הוא דלת לחלק מהילדות; לטלוויזיות הקטנות בבתים, לקו הקולנוע, לשירים שהילדים שרו בעל פה ולסרטים שלפעמים נצפו שוב ושוב והפכו לחלק מחיי היום יום.
פאטמה אברוש, כתבת קבוצת התרבות IRNA, מדווחת: