🔸 מהר ראשון במינב; פעמון המורים בין ההרוגים

מעיין ביז'אני

🔹 כשהמהר הראשון מגיע, הבתים מריחים כמו בית ספר; בגדים מגוהצים, תיקים טריים, מחברות לבנות וידיים קטנות שיש להפריד מאצבעות ההורים וללכת לכיתה; אלא שבמספר בתים במינב לא התחילו הבוקר הלימודים בצלילי השעון המעורר ובמהלכן להתכונן, כי הילדים שנאלצו לאסוף את התיקים ולצאת מהבית, לא חזרו.

🔹 עבור משפחות מינבי, הראשון של מהר הוא כבר לא רק תאריך בלוח השנה, זה היום שבו היעדר ילדים בולט יותר; ביום שבו נאלצו לראות את ילדם במדי בית הספר, הם היו קושרים את שרוכי הנעליים שלו, מניחים את התיק שלו על כתפו ומלווים אותו עד הדלת, אבל עכשיו, במקום הילד הזה, יש זכרונות ממנו מגיע מחדרו אל חצר בית הספר עם משפחתו. 🔹 תקרית בית הספר שאג'רה טייבה לקחה מילדי מינאב ומורים שהיו אמורים לחזור לבית הספר שוב החודש, ילדים שעוד היו לפניהם שנים רבות של חיים; השנים שהיו יכולות להיות קשורות להתבגרות, המשך לימודים, מציאת עבודה, הקמת משפחה ובניית עתיד, אבל כל הדרכים הללו נותרו לא גמורים באותו היום.