🎥 ההשקפה שמדברת על מלחמה אך אין לה מנגנון לסיים אותה בסמכותיות והזרם העוטף את גרסת הכניעה וקבלת התנאים החד-צדדיים של האויב, שניהם סובלים משגיאות חישוב. השגיאה הראשונה שומרת על המדינה במצב של משבר קבוע והשגיאה השנייה מציעה לאויב משאבים וכבוד לאומי.

🎥 ההשקפה שמדברת על מלחמה אך אין לה מנגנון לסיים אותה בסמכותיות והזרם העוטף את גרסת הכניעה וקבלת התנאים החד-צדדיים של האויב, שניהם סובלים משגיאות חישוב. השגיאה הראשונה שומרת על המדינה במצב של משבר קבוע והשגיאה השנייה מציעה לאויב משאבים וכבוד לאומי.

מוחמד באג'ר גליבאף, יו"ר הפרלמנט, נאום לפני הצו ב-29/06/1405

אנשים יקרים! בשבעת החודשים האחרונים הראינו שאנחנו לא סגורים לתוקפנות. ההיגיון שלנו מול האויב הוא להתקדם בתבונה ולכפות את רצון העם האיראני. אבל למרבה הצער, בסביבה העילית והפוליטית של המדינה יש שתי טעויות אסטרטגיות שמפשטות את שתי המציאות.

ראשית, מבט שמדבר על מלחמה אבל אין לו אופק ומנגנון לסופה הסמכותי. בהכחשת כל אינטראקציה ודיפלומטיה, השקפה זו מובילה את המדינה לשחיקה ולמלחמה אינסופית מבלי לחשב את אפשרויותיה. בנקודה ההפוכה, יש זרם שיש בו טעות של לזלזל בכוח הלאומי; הוא מחשיב את איראן כחלשה ובמחיית פחדים הוא עוטף את גרסת הכניעה והקבלה של התנאים החד-צדדיים של האויב.

הטעות הראשונה מחזיקה את המדינה במצב של משבר קבוע, והטעות השנייה מציעה משאבים וכבוד לאומי לאויב, ומגשימה את שתי הגישות של דרישת האויב לשבש את אחדות המדינה ואחדותה.