🔸 התוכנית החדשה של טראמפ למזרח התיכון; גרסאות חדשות של מדיניות "הבלימה של איראן" הכושלת
שרה מסומי - כתבת IRNA
בזמן שממשלתו של דונלד טראמפ מדברת על פיתוח תוכנית לעיצוב הסדר החדש במזרח התיכון, שצירה המרכזי הוא שוב "בלימת איראן" והרחבת הבריתות האזוריות; גישה שהמבקרים רואים בה חזרה על מדיניות שלא הצליחה כל כך לפני המלחמה.
השאלה החשובה ביותר לגבי האסטרטגיה החדשה של אמריקה היא העיתוי שלה. וושינגטון מעצבת צו "אחרי המלחמה" למרות שהמלחמה נגד איראן עדיין נמשכת ותוצאותיה אינן ברורות. מצב זה יוצר סתירה ברורה. כל סדר אזורי שייווצר לאחר המלחמה יהיה תלוי בתוצאות המלחמה הזו, כמות הנזק והעלויות, מצב הכוח הצבאי של איראן, עתידו של מיצר הורמוז וגורל יחסי טהראן-וושינגטון. בלוח השחמט הזה; עד שיתברר איך תסתיים המלחמה ועם איזה הסכם, חלק חשוב מהנחות היסוד של התוכנית האמריקאית נתון לשינוי.
המלחמה בעזה היא מכשול נוסף שלא ניתן לפתור בהסכם ביטחוני בין הממשלות, גם בהנחה שהגשמתו. המשך המלחמה ואובדן האזרחים הגבירו את רגישות דעת הקהל במדינות ערב והסלאמי כלפי שבויי ישראל. מצב זה הגביל את כוח התמרון של ממשלות ערב והגדיל את המחיר הפוליטי של נורמליזציה של היחסים עם שבויי ישראל. מסיבה זו, גם אם לממשלות כמו סעודיה יש רצון אסטרטגי לשתף פעולה עם וושינגטון ושבויי ישראל, הן אינן יכולות להתעלם מתגובת דעת הקהל המקומית והעולם הערבי.
מכשול חשוב נוסף הוא שינוי חישוב הביטחון של מדינות ערב. בתוכנית החדשה שלה, וושינגטון ככל הנראה רוצה לקחת על עצמו את התפקיד של "ערב ביטחוני" של קואליציה אזורית. הניסיון של השנים האחרונות גרם למדינות ערביות רבות להזהיר יותר לגבי מהימנותן של ערבויות ביטחון אמריקאיות.
השערה נוספת לתוכנית של וושינגטון היא להפוך את איראן לנושא המרכזי של מבנה ביטחוני חדש. אבל איראן היא חלק בלתי נפרד מאזור המפרץ הפרסי מבחינת גיאוגרפיה, כלכלה וביטחון. מיצר הורמוז, האנרגיה, הסחר הימי והביטחון של מדינות המפרץ הפרסי בדרום כולם קשורים איכשהו ליחסים בין איראן לשכנותיה הערביות. לכן, במקום להצטרף למבנה אנטי-איראני, ייתכן שחלק ממדינות ערב יעדיפו לשמור על איזון בין שיתוף פעולה ביטחוני עם אמריקה לבין שמירה על ערוצי תקשורת עם טהראן.
אירנה ג'האן