🔸עיראקי במפגש ה-39 של ראשי החינוך במדינה/1: הצלחנו וניצחנו בדיפלומטיה ובשטח.

🔸עיראקי במפגש ה-39 של ראשי החינוך במדינה/1: הצלחנו וניצחנו בדיפלומטיה ובשטח.

בואו נחייה את שמם וזכרם של יקירינו שנהרגו כאן; חללי מהפכת הסלאמי, מלחמה כפויה ובראש כולם, סייד אל חללי מהפכת הסלמי, נהרג המנהיג, אותו מוג'אהיד גדול שאחרי חיים שלמים של מוג'אהיד הגיע לתפקיד הראוי לו, כלומר, לעמדה הגבוהה של מות קדושים. אמנם לעולם לא נשכח את הדם הזה, לעולם לא נסלח ונמשיך, אבל עבורו, לאחר שנים של מאבק בדרך ה', מות קדושים היה תפקיד הראוי לו.

למלחמה הזו היו כמה מיתוסים, אחד מהם היה שהמנהיג נהרג. לאחר מכן, גם התלמידים והמורים שנהרגו בבית הספר שאג'רה טייבה מינאב הפכו למיתוס ולחמאס שלעולם לא ישכח. זה שמספר רב של מורים ותלמידים נהרגו ברגע אחד הוא פשע שהאנושות לא תשכח לעולם.

מלחמה זו הייתה והינה מלחמה בלתי נשכחת בהיסטוריה. האומה האיראנית התנגדה במשך מספר ימים מול הצבא הגדול לכאורה בעולם, יחד עם צבא נוסף שגם טען לשלטון, בתמיכה ובתמיכה של כמעט כל מדינות המערב וכמה מדינות אחרות באזור ומחוץ לאזור. הם ניצחו את איראן, אבל הם לא הצליחו להשיג אף אחת מהמטרות שלהם. העם האיראני התנגד ועמד רק בהסתמכות על כוחו הנצחי של אלוהים ועל כוחו שלהם.

אתה זוכר שבימיה הראשונים של המלחמה, הנשיא האמריקני אמר בהודעה קצרה: "כניעה ללא תנאי". כלומר, כל המטרה שלהם הייתה כניעה ללא תנאי של איראן. איראן לא נכנעה. כשראו שחלום שווא זה לא יתגשם, הם ניסו לעקוב אחר שינוי המשטר; זה לא קרה. הם ניסו לפלג את איראן; זה לא קרה. הם ניסו לחמש קבוצות שונות בערים ובמערב המדינה, והם עצמם הודו שנתנו להם נשק. אבל גם זה לא קרה.

אלה שחיפשו כניעה ללא תנאי התחננו למשא ומתן זמן קצר לאחר תחילת המלחמה. זה אנחנו שאמרנו שאנחנו לא מקבלים את הפסקת האש והמשכנו במלחמה עד שהגענו לנקודה שבה הם קיבלו את הפסקת האש והמשא ומתן בתנאים של איראן.

נושאים אלו ייכתבו בפירוט בהיסטוריה. הם נתנו הצעה מרובה והצגנו הצעה אחרת. שוב הם שינו את ההצעה שלהם וגם אנחנו שינינו אותה. לבסוף, הם הסכימו כי המשא ומתן ייעשה על סמך הצעתה של איראן. או אז קיבלה איראן את הפסקת האש.

🔹לאחר קבלת הפסקת האש, כלומר מאז הועלתה הבקשה למשא ומתן, המשא ומתן נמשך מספר חודשים; תקופה שהייתה ארוכה אף יותר מהמלחמה עצמה עד שהגענו לנקודות שבהן נחתמה הבנה רב-נקודתית.

כפי שנאמר כעת, כמה שגרירים מכובדים של מדינות שונות אמרו לי פעמים רבות שמתוך כלל הסעיפים של המזכר, כמעט כולם בעד איראן ורק חלק קטן בעד הצד השני. היית עדה שפחות משבועיים לאחר מכן החלו להפר את התזכיר; כי כל מה שהוזכר בתזכיר עלה בקנה אחד עם האינטרסים של איראן. המתנגד והמכשול הגדול ביותר ליישום מזכר ההבנות היה והינו ישראל.

הם ניסו בכל כוחם לא להגיע להבנה כזו, הם ניסו כמיטב יכולתם לגרום להבנה הזו להיכשל, וניסו בכל כוחם לא ליישם אותה, והם עדיין ממשיכים במאמץ הזה. נלחמנו בסמכות וניהלנו משא ומתן בסמכות. שוב, אציג את הפרשנות הזו בקבוצה הזו ששרי חוץ רבים אמרו לי: "ניצחת גם במלחמה וגם בדיפלומטיה".

להגיד שהצלחנו בדיפלומטיה וניצחנו על המגרש, זה לא ההצלחה והניצחון האישיים שלי. אני רואה את אלוהים עדי ואני רוצה להדגיש שהניצחון הזה לא שייך למשרד החוץ. היינו הכלים שלה. זה היה הניצחון של העם האיראני. זו הייתה תוצאה של התנגדות במלחמה שאילצה את האויב לקבל את דרישותיה של איראן. לכן, כשאנחנו אומרים שזכינו בדיפלומטיה, ברור שאיראן ניצחה; לא משרד החוץ, אפילו לא הממשלה, אלא כולנו ביחד. הישגי כוח מיוצבים ומגבשים על ידי דיפלומטיה. פרח הכוח נקטף על ידי דיפלומטיה.