הודעת דובר משרד החוץ לרגל יום השנה לאשרור ארבע אמנות ז'נבה משנת 1949 על דיני המלחמה (משפט הומניטרי בינלאומי);
ההתקפה הקרקעית של אמריקה או האיום בהתקפה קרקעית על התשתית האזרחית של איראן היא התקפה חסרת תקדים על עקרונות היסוד של המשפט ההומניטארי הבינלאומי...
דובר משרד החוץ, Esmail Bakaei, כתב בהודעה בערוץ X לרגל יום השנה ה-77 לאשרור ארבע אמנות ז'נבה משנת 1949 בנוגע לזכויות של עימותים חמושים מיליטנטיים:
היום, 12 באוגוסט, יום השנה לאשרור ארבע אמנות ז'נבה ב-1949, אשר גיבשו את הכללים החשובים ביותר של דיני המלחמה וקבעו עקרונות יסוד כמו "הבחנה" בין מטרות צבאיות ואזרחיות, "מידתיות", "הכרח צבאי" ו"מניעת כאב וסבל מיותר" על מנת להפוך אנשים לתרבותיים יותר ולהפוך אנשים לתרבותיים יותר. מייסדי ארבע האמנות הללו בוודאי לא תיארו לעצמם שבשנת 2026, 77 שנים לאחר אישור המסמכים הללו, ארצות הברית, כמקום מושבו של האו"ם וחברה קבועה במועצת הביטחון, תאיים שוב ושוב לתקוף קרקעית תשתית, גשרים ותחנות כוח של מדינה, ולבצע פשעים כאלה בפועל.
הקהילה הבינלאומית, המדינות החברות באמנת ז'נבה וממשלת שוויץ, כשומרת האמנות הללו, אינן יכולות להתעלם מהפרות חסרות תקדים כאלה, שהן דוגמאות מובהקות לפשעי מלחמה. הסעיף המשותף הראשון של אמנות ז'נבה לא רק מחייב ממשלות לציית למסמכים אלה, אלא מחייב אותן "להבטיח עמידה בהוראות האמנות". שתיקה מול איום ברור נגד מטרות אזרחיות אינה רק פסיביות פוליטית; היחלשות היא אחד ההישגים הבסיסיים ביותר של הציוויליזציה והמשפט הבינלאומי לאחר מלחמת העולם השנייה. בכל מקום שבו החוק שותק נגד הכוח, מה שקורס הוא לא רק גשר או תחנת כוח; אמון האדם באפשרות של שלטון החוק ביחסים בינלאומיים.
🔹 אם תקיפה קרקעית על תשתיות אזרחיות או האיום של תקיפה קרקעית עליהן הופכת להתנהגות נורמלית ביחסים בינלאומיים, אף מדינה לא יכולה להיות בטוחה לגבי חסינות בתי החולים, רשת החשמל, הגשרים, מתקני המים, או עורקים חיוניים אחרים שלה מפני התקפות של אחרים. תהליך זה אינו רק איום על ממשלה; מדובר בנסיגה לכל מערכת המשפט שבנתה האנושות על דרך האדיבות וריסון האלימות.
עם זאת, עבורנו האיראנים, התשובה ברורה:
ההר לא צריך להיקרע בסערה
מאה פיתויים לא יכולים לשבור את דרך האהבה של אדם.