🎥 עיראקית: עשורה עברה מאירוע היסטורי והפכה ל"תופעה תרבותית"
סייד עבאס עיראקי, שר החוץ, אמר בפגישה "מוחראם ואשורה בראי המסמכים של משרד החוץ":
היום התכנסנו בפתיחת אירוע שהנושא שלו אינו רק הצגת אוספי מסמכים מנהליים והתכתבויות היסטוריות; במקום זאת, זהו חלק מהזיכרון החי של אומה: הזיכרונות הקשורים בשמו של האימאם חוסיין (AS), התקרית של כרבלא, תרבות עשורה וטקסי מוהראם.
עלייתה של הזראת אבא עבדאללה אל-חוסיין (AS) בהיסטוריה האנושית, מעבר לאירוע היסטורי או דתי, היא "בית ספר לחיים" ו"פרסום בלתי מתכלה" על האותנטיות של הצדק וחתירת הזכויות, ו"מסמך יסוד" של התנגדות נגד מדכאים, סטייה ושחיתות והגנה על כבוד האדם.
התקוממות זו היא שפת הצדק האוניברסלית והאומה האיראנית בחרה בבית ספר משחרר זה במשך מאות שנים כמרכז החיים הדתיים בתחומים שונים של החיים האישיים, החברתיים והלאומיים, וכשפה הרהוטה של שואפת הזכויות והאנטי-שליטה שלה בזירה הבינלאומית. האירוע התיעודי של היום הוא הזדמנות מצוינת לחקור את הזיכרון הקולקטיבי של האיראנים ולקרוא מחדש את הקשרים העתיקים של הארץ הזו עם העולם דרך החלון של מוהראם ואשורה וטקסים קשורים. כל מסמך הוא הוכחה לאינטראקציה וכל עמוד הוא ניסיון לקשור את הקשר רב השנים של האיראנים עם ההתקוממות הזו.
בחינת מאות מסמכים שטרם פורסמו, שחלקם הוצגו היום לראשונה, מעמתת אותנו עם אמת יסודית: שההגנה על ירושלים וקידום תרבות העשורה היו תמיד חלק מהמחויבות הלאומית והזהות הדיפלומטית של האיראנים באינטראקציה עם העולם, גם על אף הסלידה הדתית והאנטי-דתיות של חלק מהשליטים הפפלים, במיוחד בתקופת השלטון האפל.
🔹 מדיווחים על קיום טקסי אשורה בפטרבורג, איסטנבול, קווקז וערי הודו, ועד להקמת יסודות משותפים בבאדקובה ובבית הספר שראפט בבגדד, כולם מהווים הוכחה לכך שאיראן היא מרכז של ציוויליזציה, לקידום ערכים אנושיים ורוחניים המבוססים על מורשת זו, אשורה תמיד הייתה חיה. אומץ לב נמדד על ידי מוכנות להקרבה והקרבה אולטימטיבית למען המטרה
🔹 ברבדים העמוקים יותר של מסמכים אלו ניתן לראות את ביטוי "הכבוד התרבותי" של איראן בניגוד למערכת השליטה ולמעצמות הקולוניאליות. הדיפלומטיה של איראן במסמכים אלו אינה דיפלומטיה אופורטוניסטית יבשה ונוקשה, אלא "דיפלומטיה ממוקדת אדם" המנצלת כל הזדמנות לרומם את הערכים האנושיים. במילים אחרות, מסמכים אלו מביאים את ההיסטוריה מרמת ההחלטות הרשמיות לרמת הניסיון האנושי.
🔹 באוספים אלה, מוהר"ם ואשורה אינם מתועדים רק כטקס דתי. מה שניתן לראות במסמכים הוא נוכחותה של עשורא בתחומים שונים של החיים החברתיים והיחסים בין העמים: מהבטחת שלומם של עולי הרגל ופתרון בעיות הלינה והנסיעות שלהם, ועד למעקב אחר בריאות, טיפול ואף החזרת עולי רגל; מתמיכה בקיום מפגשי אבל של איראנים החיים בחו"ל, ועד ניסיון להסיר מגבלות הקשורות לשפה הפרסית ולטקסים דתיים; מתיקון כיפות ובמות ומזרקות שתייה, ועד לתרומת שטיחים ופנסים ויצירות אמנות לכבוד הוד.
מסמכים אלו מראים בבירור כי תרבות העשורה נוצרה בהקשר חברתי ותמיד הייתה מקום של דיאלוג בין מסורות עממיות, השקפות משפט, דרישות חברתיות ואחריות ציבורית. עיון במסמכים אלו, במקום להציג תמונה פשוטה ואחידה, חושף את הגיוון והדינמיקה של תרבות זו.
מנקודת מבט זו, עשורה היא גם מורשת האמונה וגם מורשת המוסר; היא גם תזכורת לדיכוי וגם קריאה לאחריות; זה גם אבל וגם מודעות. המסר של האימאם חוסיין בכרבלא אינו מוגבל בגבולות גיאוגרפיים. המסר הזה הוא שפת כבוד האדם, המתמודד עם השפלה, שלילת אדישות ועמידה נגד דיכוי. מסיבה זו, תרבות עשורא הצליחה ליצור שדה של דיאלוג ואמפתיה בין אומות ותרבויות שונות.