🎥 סאלחי: אשורה הייתה בית הספר של סיידוגו/התנגדות אף פעם לא פירושה שלילה של סיידוגו
ראש הקרן לאירנולוגיה אמר במפגש האירוע "מוחרם ואשורא בראי מסמכי משרד החוץ":
🔹 האומה האיראנית היא אומה בת כמה אלפי שנים, ועם המשך תנועה זו היא תעמוד על במת ההיסטוריה במשך אלפי שנים.
🔹 אשורה היה בית הספר של סיידוגו. פעמים רבות, האימאם חוסיין עליו השלום לא סגר את דרך האמירה עד הרגע האחרון. הוא דיבר עם משמרות המהפכה של כופה פעמים רבות, הזמין אותם לחשוב פעמים רבות ונתן להם הוכחות רבות. אחת הדוגמאות הבולטות היא הר ריאחי אחר הצהריים של עשורא.
לכן, התנהגות זו מלמדת אותנו שהתנגדות אף פעם לא פירושה שלילת הסידוגו, אלא הסידוגו נמשך עד הרגע האחרון, וכאשר כל דרכי התיקון סגורות, אדם מאמין וחופשי אינו מוותר על הזכות והאמת. זה כך.
ברוך השם, איקבל להורי אומר:
"למדתי את סוד הקוראן מחוסין
אספתי להבות מהאש שלו
הוא סיים את העריצות עד יום התחייה
גל דמו יצר עשב. חוסיין עליו השלום שייך לעתיד; כי כל דור העומד בפני שאלת הזכות או הכדאיות, הזכות או הכדאיות, יראה את עצמו שוב בראי עשורא. זה אומר נכון.
🔹 עצמאות העמים, בטרם נשמרת בגבולות גיאוגרפיים, נשמרת בגבולות המחשבה והכבוד, ואשורה היא בית ספר להגנה על כבוד האדם; כמו שאומר הקוראן: "אנו מרחמים על בני אדם".
עשורה נוכחת בכל מקום בו אדם מעדיף כבוד על פני השפלה ואמת על פני כדאיות. לפי אוסטאד אלמה המנוח ד"ר סייד ג'אפר קילדי, כרבלא לא היה סוף הדרך, היא הייתה תחילתה של דרך ששמרה על מצפונם של המוסלמים ער לנצח.
🔹 אם כרבלא העיר את מצפונו של הסלאמי אוממה, שאנו עדים לה יותר ויותר מיום ליום, ארבאין זה הוא דוגמה; איראן היא אחת הארצות החשובות ביותר שמסרו את המצפון המתעורר הזה לדורות עוקבים בצורת תרבות, אמנות ומחשבה.
החלק השלישי והאחרון: אשורה, בירת העצמאות האינטלקטואלית של איראן נגד שליטה. ניסיון ההיסטוריה מראה שהקולוניאליזם מנסה לכבוש מוחות לפני כיבוש ארצות. לפני כיבוש הארץ, אם אומה מאמינה שאינה יכולה לעמוד, היא נכשלה, גם בלי צורות צבאיות, גם בלי צורות צבאיות.
🔹 אולי משפט של האימאם חוסיין עליו השלום לא נמשך זמן רב כמו "היהאט מין אל-זהלה" הביטוי הזה. זה באמת משפט, מלא משמעות. "ולאלוהים עליון ולשליח ולמאמינים."
בהיגיון של הקוראן, הכבוד הוא ברכה אלוקית, זוהי ברכה אלוקית, והשמירה עליה היא חובה אנושית. האימאם חוסיין (עליו השלום) עמד נגד כוח, הוא עמד נגד כוח שנראה בלתי מנוצח. גם היום יש רעיונות כאלה במוחות מסוימים, אבל הקריטריון להחלטתו, לאחר סגירת כל דרכי הפיוס, לא היה כוח, אלא דבקות האמת.