🔸 דיווח של דובר משרד החוץ על הפרידה מ"מר נהרג"; עומד על כתפי איראן

🔸 דיווח של דובר משרד החוץ על הפרידה מ"מר נהרג"; עומד על כתפי איראן

🔹 איסמעיל בקאי, דובר משרד החוץ, כתב בערוץ X על הלווייתו וקבורתו של המנהיג ההרוג של איראן במקדשו של האימאם רזה (AS):

שליח הנהר מפארס אל הספינה לחוראסאן

אם העיניים שלי מציפות בתוך גבו

בכי שאכתוב כמו להיפרד ממך

תן לבכי לבוא מליבו של מי שקורא אותו

סעדי

כיום, איראן מלווה את "ההרוג" שלה אל משכנו הנצחי ומפקידה אותו בידי עלי בן מוסל רזא (א.ש). גופו של אדם גדול על כתפי העם, אשר בילה שנים רבות כנגד סערת המאורעות בארץ זו ושמר על הארץ הזו מאוחדת וחזקה כנגד כל מיני שינויים, והוא ביקש את הקץ כקדושי קדושים, מפתח ה', והשיג יציאה כה מפוארת.

🔹 גבוה למעלה, ארז הסהי של האיראנים, מצחו זורח תמיד על שמש העמידה וההתנגדות, וקומתו, כמו צל איתן, פרושה על הארץ הזו; "מר קישורדוסט" הפך בסופו של דבר ל"ג'ושן איראן". בתרבות הסלאמי שלנו, מות קדושים הוא לא סוף החיים, זה התחלה של חיים אחרים; היא מתנתקת מצרות האדמה ומצטרפת למרחב הקרבה האלוהית. נהרג, מנקודת המבט של אסכולה זו, אינו נעדר מהעולם, אך לפי הבטחת ה' הוא "חי" ומקבל מזונות מאדונו. לכן, מות קדושים אינו סופו של לוחם, שהוא הנקודה המושלמת במסע שלו ורגע החיבור לאהוב הנצחי.

🔹 השיירה ההרוגה, מכרבלא ועד היום, היא חוט בלתי נפרד בתולדות האמונה והכבוד; חוט שכל חוליה שלו היא המשך של אותה דרך אדומה ואותו ברית נצחית עם האמת, שהיא "אותו דבר כפתגם".

🔹 בעיני עש עיוורים אפשר לזרוק את אנשי האלוהים ארצה, אבל בעיני אנשי האלוהים, זה הגוף והנשמה של אודי, שניחוח שלהבת קדושים קדושים:

אמר אטאש פרייר בסתר לאוזניו של דוד

התיק שלי לא נשבר ועוד שמח איתי

הוא יודע את הערך שלי ואני מודה לו

קנדר פאנאי ראה את החזרת הרווח

העוד היה קשור מכף רגל ועד ראש

הוא פתח בפתיחת היעדר החוזים ההם

ידידי אוכל הלהבות, ברוך הבא הו בן תמותה והרג אותי ואינטואיציה גאה

Maulana

חייב לעלות

באדרג מר הרג את איראן