באופן אישי, אני רוצה לקרוא למר נהרג איראן "המנהיג והגנרל שנהרג בעצמאות איראן".

באופן אישי, אני רוצה לקרוא למר נהרג איראן "המנהיג והגנרל שנהרג בעצמאות איראן".

חמידרזה ג'לאיפור, סוציולוג ופרופסור באוניברסיטה, בתוכנית המיוחדת Mr. Killed Iran ב-IRNA:

על פי סקרים מקצועיים, כ-25% מאוכלוסיית אירן הם תומכים נאמנים במשטר, 45-50% הם מתונים שאין להם התנגשות מיוחדת עם הממשלה, אך 25% אינם מתנהגים כך. לפני המלחמה, 25% היו נגד ועברו.

🔹 כשאנחנו מדברים על אותה הלוויה ייחודית, יש שמותחים ביקורת על כך ש"אלה היו המעריצים שלהם שהגיעו". הנקודה שלי היא, קודם כל, אם מדינה מנוהלת בצורה כזו שכאשר הפקיד החשוב ביותר שלה מת, תומכיו מגיעים למגרש, זו הצלחה בפני עצמה. שנית, האם הם "הביאו" את אלה? לא, הם באו מעצמם; הם הגיעו לבושים בשחור. באוכלוסייה זו היו צעירים ו-60% מהאוכלוסייה היו נשים.

🔹 מי היו קבוצות הנשים האלה שהגנו על המדינה הזו ב-130 הימים האחרונים? 60% היו נשים, חלקן פרסמו שרפובליקת הסלמי רוצה נשים במטבח, איזו מין אשת מטבח זו שמגיעה בלילה ומגנה על המדינה מול הסכנות והאיומים הביטחוניים, כשהרחפן עף מלמעלה, יורד שלג ויורד גשם? זו נקודה שלדעתי יש לשים לב אליה וזו הייתה הצלחתה של רפובליקת סלאמי.

🔹 בתחום מדעי הרוח, יש אנשים שאוהבים לכנות את מר נהרג איראן כדמות "סמכותית". אני מאמין שהניסיון של הימים האלה הראה שלא ניתן לעשות זאת; כי חלק ניכר מהאוכלוסייה הביע הזדהות מרצון.

🔹 אתה משווה את המצב הזה לתקופתו של רזא שאה, רזא שאה עזב ברגע שאמרו לו לעזוב ואף אחד לא עמד מאחוריו. הוא בנה צבא, אבל הצבא הזה לא ירה אף ירייה. קראו את זיכרונות התקופה ההיא, כאשר בצפון איראן, שני מטוסים סובייטים תמרנו מעל הצריפים, החיילים ברחו והלכו לבתים של אנשים להחליף בגדים.

אירועים כאלה לא קרו בתקופתנו. לכן, לא קל להשתמש בכותרות האלה ולסווג אותן כך. באופן אישי, אני מעוניין לכנות את מר שנהרג איראן "המנהיג שנהרג והגנרל של עצמאותה של איראן".

חייב לעלות

באדרג מר הרג את איראן