אמר הראיון הבלעדי של IRNA עם מסומה עבאד, מחבר הספר "מן זינדאם";

הספר שהרג את המנהיג נקרא בדמעות ובעצב

הנרטיב של הספר "אני חי" הוא תיאור דוקומנטרי על חיי ועל השבי, והוא חתיכת תמונה ופאזל של הגנת ירושלים, שנכתבה.

במהלך שמונה שנות הגנת ירושלים, אנשים איראנים מכל המינים, הגילאים והשכבות הופיעו זה לצד זה במקום והגנו על המדינה; הגנה שהייתה, במובן המילולי של המילה, פופולרית ועלתה מהשתתפות רחבה של חברי החברה.

🔹 זכה להצלחה להיות נוכח במהלך ההגנה על ירושלים והגורל הפך אותו לאסיר. הייתי אז בן 17 בערך. במשימה שבוצעה ב-מהר 20, 1359, היינו אמורים להוציא את ילדי בית היתומים עבאדן מהעיר. בעזרת כוחות הסיוע הצלחנו להסיע 120 ילדים מהאזור באוטובוסים של הסהר האדום, אך כשחזרתי לעבאדן להמשך המשימה, העיר הייתה ברובה במצור של כוחות הבעת' ולבסוף נתפסנו על ידם. הייתי כמעט בשבי במשך ארבע שנים ושלוש נשים נוספות (פאטמה נהידי, חלימה אזמודה ושאמסי בהרמי) היו גם כן בשבי יחד איתי וניסינו לסבול את התקופה הקשה והמרה הזו ולבלות את הזמן הזה בתקווה לחוכמה וגורל אלוהיים.

מנהיג המהפכה שנהרג שם דגש על רישום הזיכרונות בעל פה מהגנת ירושלים, וגם אני הספקתי להוציא ספר זה.

🔹 מנהיג המהפכה שנהרג קרא את הספר "אדם זינדאם" ולאחר קריאתו, ציטוט מאוד יפה ורב ערך שהוא אחד מהכבוד והמזכרות שיש לי ממנו; הם כתבו

🔹 ההצהרה הראשונה שלו בסיכום הייתה ש"קראתי את הספר הזה ברגשות מעורבים של דמעות ועצב ומאחורי מסך הדמעות".

קרא את הטקסט המלא של נאום זה באתר IRNA:

חייב לעלות

באדרג מר הרג את איראן