בתקופת הפהלווי, אף מנהיג שיירה לא העז לכתוב את שמי לחאג'!
עד כמה שאני זוכר - מאז נעוריי - מעולם לא שחררתי משאלת ליבי לבקר בבית האלוהים ובמקדש רסולוללה (ס"ו). אבל גם בעידן השחור של מחנק, כשכל רוחאני עם ידע או בורות, מרצון או אפילו מתוך שעמום, יכול היה להצטרף בקלות לקו החאג'... ואני לא יכולתי! או יותר טוב לומר: אף מנהיג תקיפה קרקעית ומנהיג שיירות לא היה יכול ולא היה מעז להכניס את שמי לרשימת עולי הרגל, שלא לדבר על רוחאני של השיירה, מחשש לסבאק שאה.
🔹 כן, גם בזמנים הקשים ההן, לבי לא היה ריק מתקווה לבקר בכעבה ולנשק את רגליו של הנביא במכה ומדינה... ולמרות שתקווה זו התגשמה בחג' בן עשרת הימים בשנת 1958, שהיה חלקי בזכות החסד של מהלאטי ההרוג, האש והתשוקה הזו הפכו ליותר ויותר.
- יציאה לחאג' טמאטו ב-27 באוקטובר 1358
הרג את חמינאי לפי חשבונו