שום סערה לא תוכל להרעיד את ההר ממקומו;

שום סערה לא תוכל להרעיד את ההר ממקומו;

▫️דובר משרד החוץ: בכל מקום שבו החוק שותק נגד השלטון, מה שקורס הוא לא רק גשר או תחנת כוח; אדרבא, זהו האמון של האנושות באפשרות של שלטון החוק ביחסים בינלאומיים

היום, 12 באוגוסט, הוא יום השנה לאשרור ארבע אמנות ז'נבה ב-1949; אמנות המהוות את הליבה של אמנות בינלאומיות הקשורות לכללי היסוד של המשפט של סכסוכים מזוינים מיליטנטיים; כללים כמו "אנושיות", "הפרדה", "צורך צבאי", "מידתיות" ואיסור "סבל מיותר" נקבעו במטרה לתרבות את האנושות ולהפוך את המלחמה לאנושית יותר.

האדריכלים של ארבע האמנות הללו בקושי יכלו לדמיין שבשנת 2026, כלומר 77 שנים לאחר אשרור המסמכים הללו, ארצות הברית, כמדינה המארחת של האו"ם וחברה קבועה במועצת הביטחון, תאיים שוב ושוב על מדינה אחרת בהתקפה קרקעית על התשתית, הגשרים ותחנות הכוח שלה, ותבצע פשעים כאלה. 🔹 הקהילה הבינלאומית, המדינות החברות באמנת ז'נבה ושוויץ, כנאמני המסמכים הללו, אינן יכולות להישאר אדישות להפרות חסרות תקדים שכאלה; הפרות שהן דוגמא ברורה לפשעי מלחמה. סעיף 1 המשותף של אמנות ז'נבה אינו מחייב מדינות לציית לאמנות אלו, אלא מחייב אותן "להבטיח כיבודן". שתיקה מול איומים מפורשים על מטרות אזרחיות אינה רק פסיביות פוליטית; במקום זאת, שחיקה היא אחד ההישגים הציוויליזציוניים והמשפטיים הבסיסיים ביותר בעידן שלאחר מלחמת העולם השנייה.

בכל מקום שבו החוק שותק נגד הכוח, מה שמתמוטט הוא לא רק גשר או תחנת כוח; אדרבא, זהו האמון של האנושות באפשרות של שלטון החוק ביחסים בינלאומיים. אם האיום בהשמדת תשתיות אזרחיות ינורמל בתחום היחסים הבינלאומיים, אף מדינה לא יכולה להיות בטוחה שבתי החולים, רשתות החשמל, הגשרים, מתקני אספקת המים או עורקים חיוניים אחרים שלה יישארו חסינים מפני תוקפנות זרה. זה לא רק איום על ממשלה; במקום זאת, מדובר בנסיגה לכל מערכת המשפט שהאנושות בנתה על דרך הציוויליזציה וריסון האלימות.

עם זאת, עבורנו האיראנים, התשובה עדיין ברורה:

שום סערה לא יכולה לזעזע את ההר ממקומו ושום מספר ועוצמת מבחנים לא יכולים לרסק את ההולכים בדרך של נחישות ויציבות.