מכתב יד לאנשים מכניים; "הקליגרף וולטר" ושאלת הגבולות בין אדם למכונה "איראן": בעולם שבו מכונות משחזרות יכולות אנושיות יותר מאי פעם, כתב יד הוא עדיין יותר מאמצעי להעברת מילים. אבל אם יום אחד המכונה תוכל לחקות את כל הסימנים הללו בצורה כה מדויקת עד שאי אפשר יהיה להבחין בין המקור לזיוף, מה יישאר מאחדות האדם? את "וולטר הקליגרף" אפשר להציב על הגבול בין סיפורת היסטורית, מסתורין וגותיקה; יצירה שמנצלת את אווירת המאה ה-18, אבל לא מתכוונת להציג סתם תמונה דוקומנטרית של אותה תקופה. כתב יד אינו הדרך היחידה להפיק טקסט; מעשה הכתיבה בו מקושר למאפיינים פיזיים ולמיומנות הפרט. כאשר מכונה יכולה לחקות את המראה וההתנהגות של אדם, זיהוי זהות הופך לבעיה קשה. מה שהעין רואה לא בהכרח חושף את האמת, והמראה החיצוני יכול להפוך לכלי להטעיה. קרא את הטקסט המלא כאן