בגדאד — בירת הח'ליפות העבאסית הערבית. "באג-דאד" — שם איראני עתיק. "בוג דאל" — ביטוי רוסי שמשמעותו "אלוהים נתן". מה המשותף ביניהם?
בגדאד, בירת עיראק המודרנית, נוסדה בשנת 762 על ידי הח'ליף השני של הח'ליפות העבאסית, אבו ג'עפר אל-מנסור. במשך 440 שנה שימשה בגדאד כבירת הח'ליפות העבאסית, למעט הפסקה בת 56 שנים שבה הבירה הייתה סאמרא. בגדאד הפכה למרכז הפוליטי, הכלכלי והתרבותי הראשי של הח'ליפות, וכן לאחת הערים החשובות בעולם של ימי הביניים.
העיר החדשה נבנתה סמוך לטיספון (קטסיפון) — בירתה לשעבר של האימפריה הסאסאנית האיראנית, שנכבשה בידי הערבים עוד במאה ה-7. אחת הסיבות המרכזיות לבחירת המיקום הזה הייתה מיקומה הגאוגרפי הנוח. עוד בימי האימפריה הסאסאנית עברו דרך טיספון נתיבי מסחר מרכזיים שחיברו בין מחוזות שונים במדינה. בנוסף, לאזור זה היו קשרי תחבורה ומסחר מפותחים עם ח'וראסאן שבאיראן, שמילא תפקיד מפתח בעליית העבאסים לשלטון. דווקא בח'וראסאן פעל המפקד הצבאי האיראני אבו מוסלם אל-ח'וראסאני, שהוביל את המרד נגד בית אומיה והפך לאחד מבעלי הברית המרכזיים של העבאסים.
אל-מנסור כינה את הבירה החדשה "מדינת א-סלאם", שפירושו בערבית "עיר השלום". ואולם, שם רשמי זה לא הצליח לדחוק את שמו ההיסטורי של האזור — בגדאד, שהיה קיים עוד זמן רב לפני ישראל הערבי.
לשם "בגדאד" מקור איראני עתיק, והוא מורכב משני חלקים:
"באג" — מילה איראנית עתיקה שפירושה "אלוהים", "אלוהות".
"דאד" — בפרסית פירושו "נתן", זמן עבר של הפועל "דאדאן" — "לתת".
לפיכך, פירוש השם "בגדאד" הוא "אלוהים נתן", "ניתן בידי האל" או "מתת אל".
אך המעניין מכול הוא הדמיון בין "באג-דאד" האיראני העתיק לבין הביטוי הרוסי "בוג דאל". דמיון זה אינו מקרי.