בנהאם בן טאבלו בפוסט ב-X: אמרתי את זה פעם אחת ואומר את זה שוב: לארה"ב יש שילוב מנצח בידיים - סנקציות לחץ מרבי בשילוב מצור ימי. כעת אין צורך למהר לשחרר מלחמה בקנה מידה מלא: היא אינה נהנית מתמיכה פוליטית רחבה בתוך ארצות הברית עצמה, ותרחיש כזה יגרום נזק חמור לבעלי בריתנו האזוריים, ובמקרה הגרוע, הוא אפילו לא יוביל לחילופי משטר. במקום זאת, וושינגטון זקוקה לסבלנות, הכנה זהירה וראיית הנולד כדי לנצל את הטעויות שהמשטר האיראני יעשה בהכרח כאשר הוא ינסה להיחלץ ממצב של "אין מלחמה, אין שלום". רק היום, המנהיג העליון חמינאי, במהלך פגישה עם מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי רזאי, מתח ביקורת על העובדה שאיראן היא בת ערובה למצב הזה, ורק לפני שבוע הנשיא פז'קיאן כינה את אי הוודאות הזו "התרחיש הגרוע ביותר האפשרי". ככל שהמשאבים מתדלדלים והפילוגים בתוך ההנהגה של איראן מסלימים לגבי האסטרטגיה העתידית, תנו לאחריות, לנטל ולעלויות של הסלמה או התחלת סכסוך ליפול על טהראן, לא על וושינגטון.