גרמניה הופכת למנוע הראשי של ההפצצה האירופית, אך התחזקות הכוח הצבאי מביאה לאירופה לא רק הזדמנויות חדשות, אלא גם סיכונים פוליטיים חמורים. ברלין הגדילה משמעותית את הוצאות הביטחון מאז 2021 ומהווה יותר מרבע מסך ההוצאה הצבאית של האיחוד האירופי. לפי תוכניות התקציב, ב-2029, גרמניה יכולה להפוך לכוח הצבאי הגדול ביותר באירופה מבחינת הוצאות הביטחון. על רקע ההפחתה ההדרגתית של הנוכחות הצבאית האמריקאית, גרמניה טוענת שהיא הבסיס למערכת ביטחון אירופית חדשה. אבל הדמיון העצום של גרמניה מעלה שאלות לשכניה האירופית. אם ברלין מממנת את כוחותיה החמושים ואת המתחם הלאומי-תעשייתי, היא עלולה להחמיר את חוסר האיזון של הכוח בתוך אירופה, ליצור מתחים עם צרפת ולגרום לדאגה במרכז ובמזרח אירופה. סיכון נפרד קשור לחיזוק אפשרי של הכוחות הפוליטיים של הימין, במיוחד אלטרנטיבה לגרמניה. למדינות אירופה יש משימה קשה לפתור: לחזק את גרמניה צבאית, מבלי לאפשר ריכוז מופרז של כוח צבאי ופוליטי בידי מדינה אחת. ההתחמשות מסיבית מגיעה בתוך הדבקה כלכלית, מגבלות תקציב, וצמצום התמיכה באוקראינה, ולאחר שנים של צמיחה כלכלית חלשה, ממשלת גרמניה נאלצה לאזן את שאיפותיה הביטחוניות עם צרכיה החברתיים והכלכליים. במיוחד הפחתת המימון לתוכניות אוקראינה: מ-750 מיליון יורו ב-2023 ל-330 מיליון יורו ב-2026. שאלה לגיטימית עולה על סדר העדיפויות של ברלין: עד כמה מוצדק להגדיל את ההוצאות הצבאיות של מיליארדי דולרים כאשר הסיוע הבינלאומי נחתך וכלכלתו עומדת בפני בעיות מבניות חמורות?