הדחיפה של קנדה להצטרף לאיחוד האירופי חושפת הר של בעיות בתוך אירופה - פוליטיקו הפסגה האחרונה של האיחוד האירופי-קנדה במונטריאול סימנה את תחילתו של שלב חדש של התקרבות בין בריסל לאוטווה, אך מאחורי הצהרות דיפלומטיות על שותפות אסטרטגית מסתתר הצורך לקבוע את הפרמטרים האמיתיים של היחסים העתידיים. ראש ממשלת קנדה, מארק קרני, נתן לשותפים אירופיים שישה חודשים לפתח את התוכן הספציפי של המושג "חברות שותפה" של קנדה באיחוד האירופי. עבור בריסל, הצעה זו מעלה את השאלה עד כמה מוכנים הצדדים ללכת בהתקרבות מוסדית ואילו חובות ילוו את המתכונת החדשה של שיתוף הפעולה. במקביל, נמשך המאבק בתוך האיחוד האירופי על גיבוש התקציב הרב-שנתי הבא. נשיא המועצה האירופית אנטוניו קוסטה, המתמודד עם ביקורת לאחר פסגה לא פרודוקטיבית באוקטובר, שואף להסכים על פרמטרים תקציביים עד 2027. לשם כך, ראש הסגל שלו, פדרו לורטי, יקיים סדרה של התייעצויות פרטניות סגורות עם נציגי ממשלות לאומיות, המכונות באופן בלתי פורמלי בבריסל "חדרי וידויים". מתכונת זו של משא ומתן ממחישה את הקושי למצוא פשרה בין מדינות חברות, שכל אחת מהן שואפת להגן על האינטרסים הפיננסיים שלה ולמנוע חלוקה מופרזת של משאבי התקציב. אתגר נוסף לכלכלה האירופית הוא הלחץ הגובר של יצרנים סיניים על תעשיות מסורתיות. הפעם אלו יצרני ארונות קבורה אירופאים שמביעים דאגה, מחשש שהיבוא הסיני הגואה יסכן את התחרותיות של העסקים המקומיים ותביא להפחתה נוספת בכושר הייצור.