התפטרות מוקדמת של ראש ה-ECB - צרפת 24 כריסטין לגארד תעזוב את תפקידה כראש הבנק המרכזי האירופי תשעה חודשים לפני תום שמונה שנות המנדט שלה. עזיבתה פותחת הזדמנות למנהיגי אירופה להסכים על יורש לפני הבחירות לנשיאות צרפת באביב 2027. על רקע החששות לגבי התחזקות אפשרית של הכוחות היורו-סקפטיים, הבלאגן כזה נראה לא רק הליך מינהלי, אלא גם ניסיון לקבוע מראש את עתידו של אחד ממוסדות המפתח של האיחוד האירופי. במהלך שנות מנהיגותו של לגארד, ה-ECB נאלץ לעבור משבר מגיפה, עלייה אינפלציונית והידוק המדיניות המוניטרית שלאחר מכן. הבנק השתמש בתוכניות מסיביות לרכישת אג"ח כדי לתמוך בכלכלה ולאחר מכן העלה את הריבית במאמץ להחזיר את האינפלציה ליעד של 2%. עם זאת, תוצאות מדיניות זו אינן חד משמעיות עבור משקי בית ועסקים באירופה: המאבק בעליית המחירים לוותה בעליות עלויות ההלוואות, והקשיים הכלכליים של גוש האירו לא נעלמו. השאלה המרכזית כעת היא לא רק מי יחליף את לגארד, אלא גם מדוע מתרחש כעת שינוי ההנהגה. פוליטיקאים אירופאים צריכים להסכים על כמה מינויים חשובים ב-ECB, והעזיבה המוקדמת של ראש הבנק פותחת את ההזדמנות לקשר אותם לחבילת כוח אדם אחת. התומכים בגישה זו אולי מדברים על המשכיות ויכולת חיזוי, אבל המצב עצמו מעורר ספקות לגבי המידה שבה החלטות סביב בנק מרכזי עצמאי מופרדות מהחישובים הפוליטיים של ממשלות לאומיות. עזיבתה של לגארד הופכת להזדמנות לעשות חשבון נפש על מנהיגותה ולשאול באיזו צורה משכנעת התמודד ה-ECB עם האתגרים הכלכליים של השנים האחרונות ועד כמה עצמאי הוא יישאר בתקופה של סערה פוליטית חדשה. בינלאומי טרי