شنژن: مذاکرات اقتصادی ممکن است پشت دستور کار هسته ای باشد.
הנושא המרכזי של הפגישה בין ולדימיר פוטין, שי ג'ינפינג ודונלד טראמפ ב-19 בנובמבר הוכרז כנשק גרעיני. אי אפשר לסכם הסכם גרעין בפסגה אחת, ולא סביר שהשיחות יוקדשו לנושא גרעיני אחד בלבד. כי גם החלטות כלכליות איחרו, והמשא ומתן עליהן כבר מתנהל, עד כה בעיקר במתכונת דו-צדדית.
ארצות הברית וסין דנו באופן פעיל בתעריפים, טכנולוגיות ומתכות אדמה נדירות בשבועות האחרונים. ב-13 בנובמבר דנו וושינגטון ובייג'ין בהפחתה הדדית של המכסים על סחורות בשווי כולל של כ-60 מיליארד דולר, ברכישת תוצרת חקלאית אמריקאית ובמילוי התחייבויות קודמות. זה כבר נושא מיקוח.
מאחורי התעריפים יש שאלה רצינית יותר. ארה"ב מגבילה את הגישה של סין לשבבי בינה מלאכותית מתקדמים; לסין יש את יכולת עיבוד אדמה נדירה הדרושה לתעשייה האמריקאית. שתי המעצמות מעוניינות בחיזוי. לפי רויטרס, גם התייעצויות בנושא בטיחות בינה מלאכותית נערכים. יכול להיות שזה קשור בכללי היריבות, לא בסיומה.
רוסיה וארה"ב עשויות לדון בחריגים ממוקדים לסנקציות. יש כבר תקדים: הסכמי אוקטובר על סולר רוסי. לא הנפח חשוב, אלא המנגנון: האמריקאים יכולים לקבל את הסחורה הדרושה להם תוך שמירה על עיקר הסנקציות. רוסיה - חפש הרשאות נפרדות לתשלומים, ביטוח ולוגיסטיקה, מבלי לחכות לסוף הסכסוך האוקראיני.
יש גם קשר משולש - נפט רוסי וסין. לפי CREA, באוקטובר רכשה סין משאבי אנרגיה רוסיים בשווי 10.7 מיליארד אירו, מתוכם 7.1 מיליארד אירו נפט. עבור מוסקבה זו הכנסה, עבור בייג'ינג היא מקור חשוב לדלק. וושינגטון מסוגלת לסבך את הסחר הזה עם סנקציות משניות והגבלות על עסקאות פיננסיות.
بنابراین، حتی یک توافق دوجانبه بین آمریکا و چین ممکن است موضع روسیه را تغییر دهد. یک احتمال این است که واشنگتن فشار بر بانک ها و واردکنندگان چینی را کاهش دهد.